RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2011
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 8/2011
 ילד, זה בשבילך
הייתי אתמול בהפגנת הענק בתל אביב.
300 אלף איש, כך אומרים.
קשה לי לאמר למה הייתי שם. אני אתרץ את זה כנראה בחוויה אנתרופולוגית של צפייה בקהל אנשים. "לתפוס את הישראלי המפגין", אני אקרא לזה.
אבל האמת מוזרה לי אפילו יותר.
אמנם אני הבנאדם הכי ציני ומיני-פסימי שיש, לפחות כך אני מאפיין את עצמי. לא מאמין שדברים ישתנו לטובה וגם אם כן, לא מקיצון לקיצון אלא דווקא 'קצת', בסדר גודל קטן הרבה יותר. ובכל זאת הגעתי.
אם אני מנסה להבין אותי, ללא הצלחה, ולהבין את הסיבות למה שאני עושה, אני כנראה לא אצליח. 'כיף' לא היה שם. היה חם ולח וצפוף ורועש, בעיקר כשאתה בגובה המחבתות והתופים ומגהפונים שכל המפגינים מחזיקים מעל הראש - בדיוק משמאל ומימין לאוזניים שלי.
אך עם זאת, אני חושב שהיה חשוב שהייתי שם, כי אמנם אני פסימי, אמנם אני משוכנע שההפגנות ומחאות האוהלים הם טרנד, שהתחילה אותו מחאת הקוטג', שפתאום נהפך למיני - מוצר בסיס. אני חושב שאין היגיון בהשוואה של תל אביב או המרכז המבוקש לדנמרק או לברלין או לכל מקום אחר באירופה מבחינת רמת חיים ומבחינת מחירי הדירות. כן, כנראה ששם יותר טוב, כנראה שהאנשים גם נחמדים ונאורים יותר. כנראה גם שהרחוב נקי יותר ופחות רועש, וגם יותר ירוק, ונעים ומושלג (הלוואי עלינו). ועם זאת, לאותן מדינות, יש - לרוב (ואני מוציא כן מהכלל את פורטוגל ויוון, ובקרוב מאוד גם את איטליה), כספי מסים טובים והבנה שטובת הציבור עדיפה וחשובה ושחשוב להלחם למענם. אך עם זאת, אין להם תקציב בטחון שנוגס בעוגה עד שנשאר ממנה פרוסה דקה שעליה יריבו כל התקציבים האחרים והחשובים לא פחות, בעיני. אך בתקציב זה, אין לאף אחד יכולת או סיבה אפילו לפקפק, למרות הידיעה הכללית שהצבא הוא מנגנון לא חסכוני ומבזבז, אך רפורמה בצבא ובמערכת הבטחון כולה לא נראית באופק.
למדינות אלה אין גם שום מגזר חרדי, שמהווה כוח פוליטי כל כך גודל לעומת גודלו באוכלוסיה.
בנוסף, לא חסר גם ההיצע והביקוש, עם כל הכבוד, כשיש ביקוש, ואין היצע, המחיר גבוה. זוהי טבעה של הכלכלה, וכך, אם עשרות סטודנטים צעירים מחפשים את הדירה הזולה ברוטשילד, אף אחד מהם לא ימצא כזאת, פשוט כי אין, וגם לא תהיה. כנראה שגם אם הייתה אחת פנוייה, היא הייתה נחטפת, כי יש ביקוש. יש ביקוש לשם, אמצע תל אביב, ולא לשכונת התקווה, לא ללוד או רמלה, אפילו לא לערים קרובות יותר כמו בני ברק או אפילו גבעתיים, שהמחירים בה אמנם גבוהים, אבל על סף ההיגיון.
אני תומך במאבק, אני מסכים שיקר לחיות פה, אני מסכים שזה לא צודק ולא הוגן ולא בסדר שמחירי שכר הדירה בבאר שבע, בקריית שמונה, בצפון הרחוק ובדרום השומם, בפריפריה, מוכת האבטלה והקסאמים, עלו מאוד. אני מסכים שהמיסוי הלא הגיוני על הדלק והסולר כבר עבר מזמן את הסף שעליו אנחנו צריכים להחליק את התרעומת מתחת לשטיח. והחינוך שמתייקר משנה לשנה ונהיה כבר בלתי נסבל לגדל פה ילד בלי לחתום על עוד משכנתא.
הרגשתי שחשוב להיות שם, לא כי אני מאמין שהם יצליחו, כי יש כל כך הרבה 'אבל' שמרחף באוויר - 'אבל אין רשימת מטרות ודרישות מסודרת למארגני המאהל', 'אבל הבורסה בארה"ב קרסה', 'אבל חכה למה שיהיה בספטמבר וכולם ישכחו מהאוהלים האלה'.
הפעם, אולי רק הפעם, הרגשתי שנכון להיות צודק, ולא חכם. צודק, ללכת להפגנה, להיות עוד אחד מ300 אלף האנשים שהחליטו שהמטרה, הרעיון, חסר כל דמות וצורה, חשוב יותר מערב שבת בבאר השכונתי, חשוב יותר מהישיבה במזגן בקולנוע או בבית, חשוב יותר מלהפנות את הראש ולהסתכל לכיוון השני ולאמר אחד לשני, בשקט, בין הצעקות והכפיים ומכות התופים - 'אתה צודק. זה לא בסדר מה שהולך כאן'.
תקראו לי תמים, תקראו לי טיפש, תקראו לי באיזו צורה שרק תרצו. אבל זה עשה לי משהו, כל ההזעה ההמונית הזאת אתמול בעיר המחורבנת הזאת, תל אביב. זה לא שנהייתי אופטימי ושותף פעיל למאבק, זה לא שפתאום אני משוכנע שדברים ישתנו כאן ותיעלם הבירוקרטיה ויופיעו אלפי דירות חדשות שיוזילו את עלות הדיור, שתופיע מפלגה חדשה שתשים את הדלק שמאחורי המדינה הזאת, משרתי המילואים, משלמי המיסים, מלפנים ובעדיפות הגבוהה, כי הרי, בסופו של דבר, בין אם אתה נוסע על פרארי עם מנוע V8 או על פז'ו 206 מתקלפת, מחיר של ליטר דלק הוא זהה.
אך עם כל זאת, אני מרגיש שתרמתי משהו, שהייתי שם כשזה קרה, שעשיתי את הדבר הנכון.
רגע אחד שאני שומר לי, שמתקשר לתמונה הזאת שצילמתי אתמול - הוא אבא, שהוריד את ילדו בן ה5, או שאולי גם זו הגזמה לכיוון הבגרות שלו, מהכתפיים, שם אותו על הרצפה, בין המוני האנשים, באמצע רח' קפלן, באוויר הדחוס שבין ישבנים לרגליים לבטנות וחזים של אנשים מלאי זעם ומרץ וכעס ועוצמה וכוח, עייפים מלהיות צודקים ומלהתלונן ולאמר ש'ככה זה כאן', מלאי הזיעה, ה
סתכל אליו בעיניים ואמר לו, מצד אחד בשקט מופתי ומצד שני עם כוח עצום מאחורי המילים, בעיניים מתרגשות, כמעט לחש - 'אתה רואה ילד, כל זה בשבילך'.
הייתי רוצה לעדכן על מה שהולך בחיים.
אבל נשמור את זה ליום אחר
| |
|  כינוי:
בן: 38 Skype:
GuyKhmel  |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
