הנה שיחה שהייתה לי אתמול עם חבר, שדווקא הראתה לי כמה אני מביט היום שונה על החיים מלפני זמן לא רחוק.
הוא: אולי הבעיה שאני רוצה יותר מדי?
אני: אני חושב שאתה נורא שואף למקום שאנשים לא באמת נמצאים בו
הוא: למה אסור לחלום בגדול?
חבל, צריך לכוון גבוה, אבל זה מאוד מתסכל לחיות כ"כ רחוק מהחלומות שלך
אני: שמע, החיים שלך לא מופלאים, וגם שלי לא
הוא: אבל אני חושב שאם אני אתפשר, אז.. זה כמו להרים ידיים
אני: אני לא בא להיות פסימי, אלא ריאליסט.
הוא: ככה זה
אני: מה יהיה לך רע אם תהיה במקום בו יש לך חצי ממה שרצית? ולא הכל?
הוא: כן, או לפחות - אני לא אהיה מרוצה
אני: אז תוריד ציפיות במלוא מובן המילה, החיים שלך לא יהיו מושלמים לא משנה מה תבחר.
תמיד יהיו לך ויתורים ומקומות שאתה מתחרט שלא הלכת אליהם
הוא: זה ברור ואני לא מכוון לשם. לא, בלי חרטות. אפשר ללמוד מה לעשות או לא לעשות להבא, אבל בלי חרטות. לב שלם
אבל זו דוקטרינה שולית בד כרגע
אני: זה נחמד על הנייר אבל לא פרקטי
הוא: מיישם בהצלחה (!)
אני: לא נראה לי. אתה נשמע די מדוכא
הוא: אחד לא קשור לשני
אני: זה מאוד קשור לשני. לפחות בעיני
אם המקום שאתה רוצה להגיע אליו הוא בעינייך מושלם
אתה צריך לדעת ולקבל את העובדה שאין מקום כזה
לכל דבר יש את החסרונות שלו
הוא: אני יודע את זה
אין מקום מושלם, אין אדם מושלם, אף דבר אינו מושלם, הכל tradeoff. תמיד
אני: אז מה אתה רוצה להשיג?
הוא: עניין, הנאה, אהבה ו"ראש שקט" עד כמה שניתן במובן כלכלי. בגדול
אני: הטיפ הכי טוב שלי לך הוא פשוט לשחרר. תפסיק לצפות למקום מושלם שתגיע אליו הווא יגיע איכשהו. מעצמו. סוג של.
הוא: אם אתה לא מנווט אתה נסחף
אני: ואולי שם זה המקום שאליו אתה רוצה להגיע?
הוא: אני הרפיתי משמעותית מההגאים
אבל אני לא רוצה לשחרר
כי עם כל הכבוד, [זה עוד שניה נגמר] אתה יכול גם למצוא תא עצמך על שרטון אם לא תשים לב בכלל
אני לא רוצה להפוך לאנשים שאני מתעצבן רק מלשמוע אותם מדברים, או מרחם עליהם - וזה די פשוט לגרום לזה לקרות
רק צריך להגיד "כן"
אני: אתה נלחם על איזה עקרון עקשני שיש לך, שאומר - המצב שלי לא טוב, אבל אני לא מוכן לשנות שום דבר בעצמי כדי לשנות את אותו המצב... כנראה שכלום לא ישתנו
אני שוב לוקח את המצב שהיה לי בצבא - בהתחלה לא היה לי טוב, שנאתי כל דבר, כל פיפס, אבל במקום מסויים ראיתי ש- זה לא הולך להשתנות, זה המצב שיהיה כאן, ויהי מה.
אז אפשר להאחז בדברים הקטנים שעושים לי טוב ולדעתי אז היו לי פחות ממך
ולאט לאט, במקום הזה, אני חושב שדברים השתנו.
בלי להרגיש, הכרתי אנשים מדהימים, עברתי חוויות קשות אבל גם מאוד מספקות ובונות, והיה לי, בשלב מסוים טוב
הוא: אני לא מוכן להתנות את עצמי בצורה הזאת
אני בכלל לא מזלזל במה שעברת ועשית, להפך, באמת כל הכבוד
אבל המצב שלי קצת שונה ובכל זאת יש דמיון. אני כן אאחז בדברים הטובים, הייתי משתגע עד עכשיו אם לא הייתי עושה את זה, האמת.
ואני אמשיך לחלום ולקוות למחר (עוד שנים) טוב יורת, בלי להזניח את ההווה, דברים דומים למה שאמרת אתה אמרו כל מיני גנרלים וזה פשוט נראה לי כמו הגרסה המעודנת ל "תפסיק לכווץ, זה יכאב פחות"
ל"לזרום" יש המון יתרונות, אבל אני חושב שדרך החיים שלי והשקפת העולם שלי, לא מקבלות איבוד שליטה
אני: לשחרר זה לא כזה רע, ואיך שזה נשמע לי, אתה ממשיך להתעקש שאתה ממשיך בדרך נכונה, למרות שאתה במקום רע.
אם אתה אופטימי ויודע שזאת הדרך הכי טובה להגיע לאן שאתה רוצה, תמשיך איתה, אבל תשאיר מקום ששואל - אולי זאת לא הדרך
אולי משהו בראיה שלך, בדרך שלך, צריך להשתנות כדי שיהיה לך טוב, ואני לא מכוון דווקא ל'לשחרר' הזה.
תחשוב על זה.
איכשהו, אחרי כל כך הרבה זמן שלא היה לי טוב, כשהייתי איתה, כשהיינו יחד. הוקל לי מאוד, בתקופה האחרונה.
אני לא יודע איך היינו משתלבים יחד בלו"ז הצפוף לגמרי שיש לי שכולל מלא לימודים פלוס עבודה פלוס כמעט ואפס זמן לנשום (או לישון).
אני יודע שהיא גם מרגישה אותו הדבר, הוקל לה.
כל כך מוזר לי לא לדבר איתה כבר 3 שבועות. זה כמעט לא הגיוני לי.
ועכשיו אני מוצא את עצמי מתעורר במיטה, בעיקר בימים האלה שבהם אפשר להזרק את האקסטרה 5 דק' האלה לפני שקמים, פוקח עיניים וחושב לעצמי למה היא לא פה?
פתאום אני מוצא את עצמי מתגעגע למגע, לריח, לכיף הגדול שבדרך מעצבנת כמעט מעלים את הכעסים והריבים והכאב והעצבים והפגיעה שלנו אחד בשני.
אני מתגעגע לשקט שם. מתגעגע לזה. לרגעים הטובים. מי יודע מתי יחזרו.
אתמול מצאתי את עצמי עומד בין הטיפות הרכות והקטנות בגשם עם וויסקי וסיגריה, הראשונה מזה חצי שנה אולי. [לא, אני לא מעשן כבד ולא מעשן בכלל, כעקרון, זה פשוט חלק מאותו הרגע...] ומחשבות שרצות בראש.
בהינד עפעף החיים סביבי השתנו, פתאום כולם התחילו ללמוד, פתאום גם אני כולי בלימודים, פתאום החברים המשותפים שלי ושלה כזוג חזרו להיות החברים שלה, ועם מי אני נשארתי? קומץ החברים הקטן שלי, שהרבה פעמים פשוט עסוק מידי?
מוזר, חורף בחוץ, דווקא קטע טוב. קר, מעילים, רוח, גשם, ברקים. ומשהו חסר....
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
