"...That's doesn't give you the right to mutiny"
- "You call it what you want! You're down there, We're Up Here, You Walked into the wrong goddamn room, Commander"
ציטוט מ"הפריצה לאלקטרז" שבמקריות ראיתי אתמול כבדיקה למסך החדש.
אירוני
היום, מה שקרה הוא כזה דבר, אנחנו מתיישבים לשיעור של תרגול בבדידה ומתחילים ללמוד, אחרי לא יותר מ5 דק' של השיעור, נכנסת בחורה עם דמעות בעיניים וקול רועד. המתרגל אומר לה - 'צאי בבקשה'. היא אומרת 'אני רוצה ללמוד' ומתיישבת.
המתרגל מסרב להמשיך את התרגול.
היא אומרת לו "אני אף פעם לא מאחרת, זאת פעם ראשונה ואני מאוד מצטערת. אני אדבר איתך בסוף השיעור, בבקשה תמשיך בתרגול".
הוא ממשיך לעמוד, משחק עם הגירים והמחק של הלוח. לא אומר מילה.
"אני אלך במקומה" אומר תלמיד מהקצה השני של הכתה בקול מתרגש, מנתק את הלאפטופ שלו מהחשמל, תוך התרגשות, רואים זאת על פניו, על ידיו הרועדות.
קם ויוצא.
המתרגל ממשיך לעמוד שם כמו כלום, ממשיך לשחק עם המחק והגירים.
"אני מבקשת ממך, תמשיך את השיעור, אני לא רוצה שאחרים יפגעו מזה" היא אמרה.
"הכתה צריכה להחליט, או שהשיעור ממשיך בלי שני, או שהוא לא ממשיך" אמר וחזר לשתוק
היא כבר לא הייתה צריכה להגיד דבר, רק קמה ויצאה.
אחריה באזור ה90 אחוז מהכתה, אני בינהם.
...You're Down There... We're Up Here
?Does that gives me the right to mutiny
וזה לא סיפור, לא אגדה או מעשיה, זאת האמת, זה מה שהיה היום באוניברסיטה.
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
