חזרתי עכשיו מפאב חדש שפתחו בנתניה, בארוק (Bar + Rock = BarRock). מקום ממש נחמד, חייב להמליץ עליו, בימים טובים יש מקום לרקוד, בכל הימים יש אנשים טובים, מוזיקה טובה מאוד, אפשרות לבקש שירים ועוד הרבה דברים כיפיים.
מקום נחמד ביותר, למרות שאני לא מבין את הצורך של אנשים לבוא לשם יום אחרי יום. תגוונו, אני חושב. זה מקום נחמד אבל אל תהפכו אותו לשגרתי מידי עבורכם.
אני מאוד אוהב ללכת לשם חוץ מהעובדה שאחרי 30-15 דק' שם צריך לצאת החוצה כי העשן כבר נכנס לעיניים ומעצבן.
בכל אופן, התרשמתי לטובה, באמת אפשר לראות איך קהל הלקוחות שם גדל מיום ליום. השמועות עוברות.
בדרך חזרה, חזרתי בדרך שגרתית, שגרתית לי, שכנראה לא תהיה כל כך שגרתית לאחרים.
נתחיל בהקדמה קטנה, אני גר בשכונה בשם גבעת האירוסים, היא ממוקמת ליד שני אזורי טבע - האחד, שמוכר יותר, נקרא גבעת האירוסים, זוהי שמורת טבע שבאביב צומחים בה אירוסים, המקום השני נקרא שלולית החורף, שלפי השם קל להבין שהיא מתמלאת בחורף ומתייבשת בקיץ.
בכל אופן, שכונת האירוסים גובלת בשני אתרי הטבע האלה.
בדרך הביתה מהפאב הזה, אני עובר, כבדרך כלל, מאחורי השכונה שלי, זאת אומרת - למי שמכיר ה'תחת' של האירוסים. זהו כביש עפר, אפילו לא עפר אלא חול, משהו ברוחב של עד 5 מטר אולי שמפריד בין שלולית החורף לגבעת האירוסים. אני מאוד אוהב ללכת שם, אין כמעט אור, למעט מעט מנורות לילה מבצבצות מפתחי חלונותיהם של תושבי הבתים וגם זה לא נפוץ כל כך. יש המון שקט, לא שקט מוחלט אבל שקט יחסי, ברקע קצת רעשי המכוניות של כביש החוף שעובר לא רחוק, קצת קולות צפרדעים משלולית החורף, אבל בגדול - שקט.
אחד מהדברים היפים בחיים הוא ללכת בחושך בשקט, יש אנשים שהדבר יגרור אצלם תחושת אי נוחות, אולי פחד, דאגה, מועקה ושאר ירקות, אבל אצלי, זה עושה רק טוב, נותן לי לשקוע במחשבות שלי. נותן בעיקר את האפשרות להרגיש קטן, להתפעל מיופי היקום, אם מישהו יסתכל עלי הולך שם אי פעם, הוא כנראה יראה אותי מזמזם איזה שיר שתקוע בראש ומסתכל למעלה, על הכוכבים. בחושך רואים הרבה יותר כוכבים מאשר כשיש אור מסביב. אני ממליץ לכולכם לנסות את זה. ללכת למקום חשוך, להתנתק מכל הדאגות, לכבות פלאפונים, לשכוח מהצרות ולהתפעל. להסתכל, להתבונן, לצפות במערכת האינסופית המדהימה הזאת בשם היקום.
אני לא בטוח שזאת הפעם הראשונה שאני כותב על החוויה הזאת של הסתכלות על הכוכבים שם, של ההליכה הנהדרת הזאת.
פסח נגמר, עוד מעט מתחילים שוב בעומס הלימודים, ואני מסתכל על השבוע וחצי האחרונים של החופש שלי, ומנסה להבין מה עשיתי בו - ומתברר שדי כלום, עבדתי פה ושם, ממש לא באופן אינטנסיבי, אירחתי אנשים וביקרתי אנשים, דיברתי עם אנשים, לא משהו רציני. קצת שיעורי בית, הרבה מתחת למצופה ממני.
אני לא יכול להגיד שאני מאוכזב ממני, אבל בואו רק נאמר שהייתי יכול לעשות דברים הרבה יותר ברצינות. חבל, אחרכך כשאני אנדנד כמה רע הולך לי בלימודים, כנראה שתצטרכו להפנות אותי לפוסט הזה. השינוי מתחיל בקטן.
אני חושב שזה הפסח הראשון שבו אכלתי חמץ, לא ששמרתי בשנים שעברו, פשוט לא יצא. להפתעתי, אני לא מרגיש לגבי זה כלום - לא גאווה ולא בושה...
התברר לי אתמול שחבר טוב שלי היה אתמול במרחק מאוד מאוד קטן מהפיגוע הקטלני בתל אביב. אני לא רוצה לחשוב איך דברים יכלו להסתיים אחרת.
בנימה אופטימית זו, שיהיה לכולכם לילה טוב וחג שמח.
כולולולו למחר :)
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
