בסוף, אחרי איןסוף בעיות וטעויות נסענו לכנרת, עם מעט דלק ומעט זמן ועוד פחות כוח, יצאנו לאגם הזה בצהרי יום חמישי,
הנסיעה הייתה בסדר, תמיד טוב שיש מוזיקה טובה, מצחיק להרגיש את האוויר משתנה כשנכנסים לפנים הארץ, האוויר יותר טעים, יותר נינוח שכזה.
בהתחלה הגענו לחוף סוסיתא (שפספסנו את הירידה אליו בכמה מטרים), למרות שהגענו באזור 5, לא היה שוער והכניסה לחוף הייתה חסומה. NEXT, בלי הרבה לבטים, הגענו לחוף חלוקים, חוף שצמוד לחוף לבנון, שם לא היה לא שומר ולא שער, אז הכניסה חופשית. כשהגענו, היו שם לכל היותר 5 אוהלים ומעט אנשים, נכנסנו למים, יצאנו, התנגבנו וישבנו על החוף להכין אוכל, אכלנו קצת, נקניקיות, תירס, פיתות, אחרי איזה שעה-שעה וחצי הסתכלנו אחורה, אל כיוון הדשא, היו שם בערך פי 3 אוהלים ואיתם פי 3 אנשים.
הלילה ירד, הגיטרה יצאה מהנרתיק והתחלנו לשיר, לאלתר, לזרום...
בלילה הגיעה קבוצה של חיילות שחנו ליידינו ועזרנו להם להכין מין בונקר של שמיכות שיקיף אותם וימנע מכל אור וכל צליל להכנס, היה משעשע.
לא הצלחתי לישון, לידינו היו ערסים שפשוט כל הלילה דיברו, כל הלילה, וזה שיגע לי את הצורה - איך יותר טוב לנסוע, מטבריה או מצמח? וכל מיני שאלות כאלה... ארג!!! התכנון ליום השני היה לנסוע לנחל יהודיה ולעשות בו את המסלול הקצר, אבל... שני אנשים (מתוך שלושה) שכחו נעליים, ובחורה שלישית נכוותה בידיים מגחלים, כך שלדאבוני הרב, למרות שבשבילי זה היה השיא והכיף הגדול של הטיול, זה בוטל, נשארנו עוד כמה שעות בכנרת ואז נסענו הביתה.
הרגשה קצת מוזרה לנסוע כשאתה ממש ממש עייף, ממש לא ממליץ לאנשים לנסות, ובד"כ גם עדיף לשמור נהג אחר שיכול לנהוג איתך גם באוטו.
אני עכשיו קצת בויכוח עם ידידה, דיון, חוסר הסכמה.
היא, ידידה קרובה שעברה מהאזור, עם החבר שעדיין כאן. ההוא, בנאדם מאוד לא נעים, לפחות בעיני ומאוד קנאי, אפילו כשהיא מנסה לשמור על קשר עם אנשים מהאזור (שהם לא הוא), הוא נחרד ונתקף ברגשות קנאה, שעוברים אליה, היא מנתקת קשרים מאנשים ומחברים ואולי זה בעצם הדבר הנכון לעשות.
השאלה שאני ממשיך לשאול את עצמי היא זו, איך אני יכול לעזור למצבה העגום,
לומר לה להפרד ממנו? לומר לה כמה רע זה נראה לי מהצד, ובאופן כללי בתור ידיד שלה שדי מתנתק ביננו הקשר? ואולי היא כבר יודעת את זה ופשוט לא אכפת לה, וגם אם היא כן יודעת, למה היא לא עושה כלום? היא, לטענתה אוהבת אותו בכל ליבה, ואני מכבד זאת מאוד.
לנתק איתה קשר? לגרום לעצמי פשוט לא להיות מושפע מהבעיה שאליה היא נשאבת? אני לא כזה, לא יכול לוותר על עקרונות, אני רוצה לעזור, רוצה לתקן, בשבילי ובשבילה, לא יכול לעמוד מהצד.
ומה בעצם נשאר לעשות? די כלום, וגם זה רע בפני עצמו, להשאר ולא לעשות דבר זה רע כמו לפגוע.
בע.
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
