צילום, בדיוק כמו הציור המופשט, נגיש לכולם. כל אדם, ללא קשר לגיל, דת, מקצוע וצבא עור,
יכול היום להביע את עצמו ואת ראיית העולם שלו.
צילום הפך לכלי המאפשר חופש בחירה בעולם האקלקטי שלנו - הנפלא, המפחיד ומלא הניגודים.
ויטלי קומר ואלכס מלמיד
הצילום בדומה לראי משקף את המציאות שלנו. קליק אחד - והזמן עוצר מלכת, הרגע החולף קופא ונשאר לנצח בתמונה.
כיצד תיראה תמונה זו? הדבר תלוי בצלם: הרי הוא זה שקובע את הזמן, את המקום ואת הזוית.
לכן הצילום איננו תיעוד יבש וחסר רגשות של המתרחש, אלא כל תמונה היא ביטוי עצמי ושיקוף של ראיית העולם האישית של הצלם.
באמצעות התמונה יוצר הצלם קשר בלתי נראה לעין עם הצופה.
בכך אמנות הצילום דומה לאמנות הציור ורבים מהציירים של זמנינו בוחרים בצילום כעוד דרך לביטוי עצמי.
מארק שפס
קטעים אלה, באו קטלוג בשם 'תחרות הצילום של orange' ונורא קסמו לי. מגדירים את הצילום באופן מאוד יפה.
דברים עדיין לא במצב טוב
אני עדיין בימי הבלוז העליזים שלי
משתף מעט, חושב הרבה.
אתמול נסעתי עם אמא לקיבוץ שדות ים, שממוקם ליד קיסריה,
כשרק עלינו לארץ, מיד עברנו לקיבוץ הזה ובו גרנו שנתיים (ומאז אנחנו בנתניה), והוא עדיין סוג של בית בשבילי.
דיברנו עם אמא על איך שהיא מרגישה לגבי הקיבוץ, אמרתי שהיא הרגישה אווטסיידרית, היא חשבה על זה הרבה ולבסוף הסכימה
מצחיק לראות איך מקום שבו לא חיית 13 שנים, עדיין מעלה אצלך זכרונות והרגשה כל כך טובה, במיוחד כשאתה מבקר בו.
מצד שני, כשבאים מבחוץ רואים גם את המינוסים:
הקיבוץ מתפורר, בקושי מחזיק את עצמו, כולם רוצים להתפתח, להתקדם, אבל האווירה, האנשים, הקיבוץ מגביל.
היה כיף.
מאוד מאוד מומלץ לכולם.
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
