החלק הראשון של הפוסט, הוא מין פוסט שרציתי לפרסם לפני שבועיים, בפעם האחרונה שהייתי בבית לפני סוף השבוע הזה
השני יהיה עדכונים יחסית עדכניים על המצב בחיים
אז ככה, אני כבר בן 20, שיניתי קידומת, מרגיש אחרת? אני לא חושב, מרגיש אולי קצת שונה, אולי, אבל ממש לא בטוח.
לא יצאתי לחגוג, אין לי את החשק הזה.
בעצם, יש לי, אבל זה חשק קצת מוזר, אין לי מושג איך אני רוצה לחגוג, אין לי מושג איך לעשות ככה שאני באמת יהנה ולא סתם אבוא ואגיד 'זה היה נחמד'.
סתם תקופה.
התחלתי טירונות, אחרי שבועיים של עבודות ניקיון ועבודות רס"ר חסרות טעם ומעש בביסנ"מ 883, התחלנו טירונות, השבוע הראשון הוא שבוע טרום, כך נקרא השבוע בו כל המתגייסים החדשים לומדים על זמנים ועל איך לעמוד בהם, לומדים איך להעיף הקשב למפקד, איך להסתדר בשלשות ומכירים את הבסיס קצת יותר מקרוב.
אני, וכל החברים מ'כוח חלוץ', שכבר היינו שבועיים בתוך החולות בנגב, כבר ידענו הכל, כך שזה היה די שבוע חסר טעם אבל בו בזמן שבוע של טחינות, כי למרות שאנחנו ידענו איך דברים עובדים שם, כל שאר האנשים לא, כך שנאלצנו לרוץ הרבה בגללם.
בערב יום רביעי קיבלנו, להפתעת כולם, 7 שעות שינה, בניגוד ל6 שבד"כ משהו יקרה הלילה, כך נשבו הרוחות במאהל שלנו.
לקראת השעה 4 בבוקר, כולם הוערו על ידי פיצוצים, זיקוקים, פצצות תאורה והרבה צעקות של המפקדים 'לקום, לקום!!!'
קמנו כולנו למה שנראה כמו מלחמה קטנה שמתנהלת באמצע הבסיס, קולות ירי, פיצוצים ועוד.
עד מהרה התברר שזהו הטקס המסורתי של חלוקת האנשים לקורסים (ברקן, יהלום והוק ע"ע פוסט קודם).
הסלקציה נתבצעה כך - כל מחלקה (כל אחת מהשלוש) נעמדה בשלשות כחלק מצלע בח' ענקית
ואז התחילה הקראת השמות, 3 מחלקות של ברקן, שבהן נפלו רוב חברי הטובים לעבודות הרס"ר, התבאסתי לאללה, ממש שמעתי את השם שלי בכל פעם ששם נשמע...
אבל להפתעתי הגדולה, התקבלתי ליהלום, המקום שאליו רציתי ל הגיע ולא האמנתי שאני אצליח, מכיוון שתראו - איש גדול, 1.96 מטר, מה ישתלם לצבא שהוא ישב באיזה קבינה ויפקח על טילים ולא ירוץ עם טיל על הגב?
מסתבר שטעיתי
חזרתי הביתה באותו סופ"ש עם המון מצברוח טוב, גם יומולדת, גם מתנה שהפתיעה לטובה, כיף.
ניסיתי לראת כמה שיותר אנשים באותו היום, לא ממש הצליח, אבל היה די נחמד.
בשבת נסענו עם חברי משפחה לעשות פיקניק באיזה יער, זה ממש החזיר אותי כמה שנים טובות אחורה, כזה היה ממש נוהל שבת שכזה - לנסוע ולעשות איזה מדורה עם על-האש שכזה. היה באמת נחמד.
ביום ראשון חזרתי לבסיס וכבר קיבלתי נשק, לא, אין לו שם עדיין, חתמתי עליו ומאז אני איתו, M16A1 מגעיל ארוך וכבד, כל השבועיים הבאים היו בעצם שבועיים של 'קליעה', כלומר, תרגול והתמקצעות על הנשק... פריקה, ניקוי, פירוק והרכבה, הבנה של מבנה, הכרת תכונות, ידע תיאורטי ועוד.
מה שהכי מעצבן, זה שצריך להסחב לכל מקום עם הבנזונה הזה!! בכל עבודות הרס"ר שעדיין מטרטרים אותנו איתם, אנחנו עם הנשק, מה שהופך את החוויה להרבה פחות נעימה.
לקראת סוף השבוע הראשון נסענו למקום בשם ביסל"ח בי"ס לחי"ר, שם התקיימו המטווחים שלנו, כיוון שיש שם הרבה מטווחים והרבה מטרות, צריך להכין את כולם מהר מהר ולהתחיל בירי. באופן די מהיר, תפסתי סוג של פיקוד ושליטה על הטכניקה ועל האנשים, עשיתי את העבודה מהר וביעילות, המש"ק - שהוא מין מפקד שנמצע מעל המפקדים האחרים, די קלט את הפוטנציאל ובכל סוף השבוע ההוא ובשבוע שלאחר מכן, הייתי די האחראי הגדול על העבודות של הבניה ופירוק המטרות, מה שהיה כיף.
ובכן, לירות זה די סבבה, תלוי מתי ובאיזה אופן, אבל באופן כללי, זה כיף. עשו לנו המון המון סוגי מטווחים, בהתחלה היה צריך איפוס כדי לוודא שהנשק מאופס עם הכוונת. לאחר מכן תורגלנו בכמה מצבים - שכיבה, ישיבה, עמידה, וכמובן כניסה לכל אחד מהמצבים האלה מעמידה. בהתחלה זה היה קצת קשה ולא נוח, אבל ברגע שקולטים את הנק' ועושים כמו שצריך, הדבר לוקח הרבה פחות זמן כך שהכאב מורגש הרבה פחות. לקראת סוף השבוע האחרון, קיבלנו גם מטווחים הרבה יותר מהנים ירי מעמידה, ירי בישיבה (יושבים עם השענות על הקדסה), ירי טרמפיאדות (זורקים מעליך תיק או אפוד ומתחילים לירות) כך שבגדול מאוד נהניתי.
בין השבועות האלה, היה השבוע הראשון בו סגרתי שבת, ומסתבר שזה לא כזה נורא, בעיקר כשאתה עם האנשים הנכונים, לקראת ארוחת הערב ביום שישי, קיבלנו משימה לכתוב שירים ולשיר מול המסלולים האחרים, כתבנו כל מיני שירים מוזרים ולא מקוריים אבל שרנו אותם יותר חזק מכולם כך שניצחנו בתחרות הדפוקה הזאת שהייתה ואנשים מאוד התלהבו.
בכלל, השבועיים האלה היו בעיקר בעיקר גיבוש, אנשים התחילו להבין את הדינמיקה העדינה של איך הדברים עובדים.
בשבת ההורים באו לבקר, הביאו מלא בשר ועל האש, את הכלב, הגיטרה, מצלמה. היה נחמד לצאת מהמסגרת הבסיסית ולכמה שעות לשבת ולדבר איתם.
אמרתי שאני מרגיש אין לי יותר מידי מזל, אני מרגיש שאני נמצא במקום שהוא הרוע במיעוטו, אבל לא טוב, זאת אומרת, בכלל, החיים שלי כולם הם סוג של... 'היה יכול להיות יותר גרוע.. אבל לא טוב...', בערך לגבי כל דבר בחיים בפרט לגבי הצבא, אני די רואה שממש כל אחד מסתדר ומוצא את התפקיד שמתאים לו ואותו הוא רצה, לא תאמינו כמה ג'ובניקים שלא היו אמורים להיות ג'ובניקים נהיו, וזה מבאס לאללה!
בין שאר הדברים שהיו, שאין לי ממש כוח או רעיונות על איך לספר את ההתרשמות שלי עליהם היו מדס"ים, מבחן ברו"ר, שיעור קרב מגע, כמה מסעות (אולי אני אכתוב על זה כמה מילים באיזה פוסט הבא או משהו), ריצות, פק"לים ועוד ועוד.
בגדול - אני לא נהנה שם, אבל האנשים די סבבה, זאת הנק' אור היחידה שאני די מוצא שם, כיף להיות איתם, אפילו שקשה, יש את הצחוקים, זה מעט אבל גם זה משהו.
בשבוע הבא, אני צפוי להיות חנת"ר - חניך תורן, זה שאחראי על העברת ה'פקודות' בין הסגל לחיילים - כלומר, אחראי על לעמוד בזמנים, אחראי על העבודה שתעשה, אחראי על סדר, אחראי על מיקום כל אחד מהאנשים. אני לא אוהב את האחריות הזאת.
ביום שישי התחלתי עם התפקיד הזה וכבר רואים כמה אני אידאליסט לגבי עבודה, אני ממש לא מסוגל לראות אנשים עומדים ומסתכלים בזמן שאנשים אחרים עובדים וקורעים את עצמם, וזה ממש מביא לי את הסעיף! החלק שהכי מבאס זה שאין דרך לגרום לאנשים כאלה להתחיל לעבוד פתאום, כי הם פשוט זורקים זין על הכל ועל כולם ולא יעשו כלום, יעשו 2 דק' את עצמם עובדים וזהו...
נקווה שהשבוע הבא יעבור מהר.
מה גם שאני אמור לסגור 3 שבועות בבסיס (החל משבוע הבא) אחריהם עוד 3 שבועות מה שאומר - המון המון המון זמן לא בבית, וזה באסה רצינית, אבל אין מה לעשות, נושכים את השפה וממשיכים הלאה.
המשפט האחרון - הוא מה שהמפקדים אומרים לגבי קושי פיסי, אם קשה לרוץ או לעשות פק"לים או משהו כזה, נושכים וממשיכים לעשות, אבל אני לא יכול, אני בכושר על הפנים, אפילו את ה20 שכיבות שמיכה אני גומר בקושי :\
יהיה טוב.
עברה לי המחשבה בראש לגבי חברה או כל קשר רומנטי, ואני שוב מתבאס מכל הרעיון שאם בכלל תהיה כזאת מתישהו, היא תצטרך להסתפק בלראות אותי לכל הפחות פעם בשבועיים - וזה מצב בלתי אפשרי, בעיקר להתחלת קשר.
אז הנה עוד ביאוס בערימת הבאסה הגדולה שלי, אבל אין מה לעשות, החיים ממשיכים. יש קצת אור בקצה המהנהרה אבל מנסים לדמיין שהוא לא הרכבת שמתקרבת, לפעמים זה עובד.
שיהיו לכם 3 שבועות מהנים וטובים.
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
