הילדה הכי יפה בגן
יש לה עיניים הכי יפות בגן
וצמה הכי יפה בגן
ופה הכי יפה בגן
וכמה שמביטים בה יותר
רואים שאין מה לדבר
והיא הילדה
הכי יפה, יפה בגן
כשהיא מחייכת
גם אני מחייך
וכשהיא עצובה
אני לא מבינה
איך אפשר להיות עצובה
כשאת הילדה הכי יפה בגן.
פתאום נפל לי האסימון לגבי השיר הזה
שמתרכז בשתי השורות האחרונות...
שאומרות בעצם, שזה לא שזה מפליא שהילדה עצובה אלא למרות שהיא הילדה הכי הכי הכי בגן, היא עצובה.
מזכיר את עצמי, יש בי תכונות שאני יכול להכריז בבטחון מלא שאני גאה בהם, ומתייחד בהם לטובה, אני הכי... בגן. ובכל זאת אני עצוב.
סוג של בודד לי, בדידות כזאת רגילה, משהו מריר למדי שכבר מתרגלים אליו, ומדי פעם הוא צץ על פני השטח ומוציא אותך מאיזון.
אני לא יודע איך להתמודד עם זה, כרגע ההתמודדות עם זה היא פשוט קבלה של זה, ככה זה, וזה לא ישתנה בקרוב, אין ממש איך.
מחפש תרופה למכה, איזה כדור, קפסולה שתסדר פתאום הכל.
שבוע שני ושלישי בקורס עברו, די בקושי, המון המון ספורט, כל יום לפחות מד"ס (שיעור ספורט שכזה... צעירים) לפעמים אפילו שניים, השרירים כואבים גם עכשיו, אבל איכשהו זה מריץ את השבוע. אנשים נחמדים, באמת משפרים שם את האווירה, לא יכול לספר יותר מידי על הדברים שם, סודיות וכזה...
קיבלתי היום מייל מאיזו עורכת של מגזין תיירות רוסי, היא נתקלה באחת התמונות שלי (http://www.flickr.com/photos/39093388@N00/526916715/) וממש רוצה להכניס אותה לגיליון על ישראל. זה ממש חימם לי את הלב. :)
הלכתי לצלם היום בים, לבד. מחזיר אותי לנושא הפסקה הראשונה, אבל מצד שני, זו גם תרפיה נפלאה.
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
