לעבודה ולמלאכה הם אומרים, לעבודה ולמלאכה
היום היה לי דיון עמוק עם אמאבאח שלי על מהות החופש והעבדות הרווחית (העבודה בחופש) והלא רווחית (שנקראית בארץ לימודים).
תסבירו לי אולי אתם, למה יש לאנשים את הצורך הזה, המנהג המגעיל של הרצון לעבוד, נכון שלהיות מנכ"ל של איזה בנק זאת לא ממש עבודה, אבל רוב האנשים נהנים לעבוד, גם אם זה נקיון זבל. זה נותן להם סיבה לקום בבוקר.
אני אומר ככה, אתה קם בבוקר, אז לעבוד? למה? אתה קם בבוקר, תהנה מהחיים, כמה אגואיסטי שזה ישמע - תקשיע בעצמך, תנוח, תשכב, תגדיל את הכרס הגדולה שלך, תשתה, תאכל, תנוח, תעשה מה שאתה רוצה.
"לא לעבוד לעולם.... לא לשרת שום אדם" (מהשיר אשליות) אני שואל, מה האשליה בזה, מה רע לחיות בחלום ובמטרה של לא לעשות כלום כל היום, לעשות מה שעולה על רוחך
WORKAHOLIC - הם קוראים להם - מכורים לעבודה, וככה אני רואה את האנשים בעולם.
מהלך החיים שלהם קבוע: קמים בבוקר, מתקלחים, מצחצחים שיניים, הולכים לעבודה, אוכלים, חוזרים, מבלים קצת עם חברים או רואים טלוויזיה וזה חוזר חלילה
אני לא מבין איך אנשים עדיין לא התפוצצו מהשגרה הזאת, אני חייתי בה במשך כמעט חודשיים, זה משגע, הקביעות הזאת, הנוהל.
גם בסוף השבוע, אנשים בד"כ יושנים עד מאוחר ופשוט יוצאים בשישי, ומעבירים את השבת בציפיה לחזור לשגרה של יום ראשון וכל השבוע.
אני רואה את ההורים שלי, יותר נכון אבא... אמא שלי היא מורה, כן, תצחקו, ועוד למקצוע הכי דפוק בעולם, מחשבים, זאת אומרת, שהתפקיד שלה הוא ללמד ילדים וורד ולהתעצבן ולחשוב שהמקצוע שלה הוא הכי חשוב.
בכל אופן, כל יום אבא שלי קם באיזה 8, ב9 הוא בעבודה, חוזר בסביבות 8 וחצי 9, עושה סיבוב עם הכלב, שותה כוס יין / וויסקי / בירה רואה קצת טלויזיה והולך לישון
אני לא מבין איך הוא לא השתגע מזה עדיין...
או שהוא אולי השתגע וכולנו פשוט לא שמים לזה לב.
בכל אופן, שיהיה לכם שבוע מפתיע, ומהנה, ותצאו מהשגרה הזאת
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
