אז אתמול היה רגיל
חזרתי מהצבא, אחרי שבוע די קשה, שהסתיים בחמשוש לכל הטירונים - לפני האבט"ש של שבוע הבא.
איך אתה מרגיש? אני שואל את עצמי.
טוב? לא
רע? ממש לא
אני חושב שהבום שבו הכל קרה דווקא גרר דברים טובים, הרבה אגרסיות שהיו מוחבאות היטב מתחת לבטן, מאחורי הלב יצאו פתאוםפתאום אין לי בעיה רצינית להגיד - החברים שלי, החברים שהיו לי, התייחסו אלי כמו חרא... ולא להרגיש שאני מכפיש מישהו. אולי, אולי יבוא יום ומישהו ילמד מזה משהו. אולי אני אשתנה ואוותר.אבל בינתיים זה עושה לי דווקא טוב, הרבה חברים ישנים שנטשתי ולא השקעתי פתאום נראים כמו השקעה ופוטנציאל מאוד כדאי וטוב.בכלל, זה גורם לך להסתכל על ימי חמישי לא כעל משהו מבוזבז אלא על כפוטנציאל גדול.
שבוע הבא אבט"ש, תפוח. לא יודע איך להתייחס לזה.פעם ראשונה שלי בישוב, לבד, אחראי על 10 חיילים, אז סבבה, אני לא שומר, אבל אני דואג לכל פיפס קטן שלהם, לכל צורך, לעובדה שיהיה להם מה לאכול ויהיה להם כיף. וזה תוך שמירה על דיסטנס...
לא טוב לי בתפקיד, אני רוצה משהו יותר רגוע, יותר שעות שינה, יותר מפעיל את הראשהדבר היחיד שהתפקיד הזה כן נתן לי הוא סיפוק
מספק לדבר עם חייל שלך שאומר 'הקשב המפקד, אני לא יכול', לדבר איתו על החיים, על הנסיון שלך, על החברים שלך מהטירונות, על הסוללה, על כמה קשה זה דברים אחרים. לגרום לאותו חייל להפתח, לפעמים עד כדי דמעות. חייל בן 18 - 19 עומד מולך ובוכה. וכעבור כמה משפטים, מלא מוטיבציה הוא חוזר ונותן 120% מעצמו.
מספק לראות אנשים שלא יכלו לשכב עם נשק - זוחלים וזורקים רימון.
מספק לראות אנשים שלא שמו עליך פתאום רוכשים כבוד עצום למה שאתה אומר.
קצת נרקסיסטי, אבל מספק
אתמול היה טוב? ויהיה גם מחר?
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
