אני לא אוהב לכתוב על פוליטיקה, לא אוהב ממש לדבר על זה, לא אוהב להתווכח או לחשוב על זה יותר מידי.
יש לי את הדעה שלי וזהו, אם אנשים לא מסכימים איתי - חבל, אני לא צריך להוכיח את עצמי לאף אחד.
אבל, ארועי אתמול - החזרת השבויים, החזרת המחבלים והגופות ללבנון, פשוט גרמה לי לאיזושהי תחושה רעה כזאת, אני מרגיש צורך חזק לכתוב על זה. לא יודע למה, אבל איכשהו הייתה תחושה שמשהו טוב יקרה בסוף אותו היום. שיהיה טוב.
משום מה, אני לפחות חושב שלאנשים היום יש איזו תחושת אופוריה, הפי אנד כזה, כאילו שהכל יהיה בסדר וכולם יחיו בשלום ובסבבה, ממש כמו בסרטים. אז אנשים יגידו שידעו ששני החטופים כבר מתים, ידענו, אבל אני לא חושב שאף אחד ממש הפנים את זה.
העיתונות הלבנונית הודיעה בעצמה משהו על חייל אחד מת והשני שלא ידוע מצבו. אז למה ציפיתם?
למה בכלל ציפיתם מהיום הזה?
רבאק, זה היה כל כך צפוי, ועם זאת, כל כך קשה, אפילו למי שראה בדיוק מה הולך לקרות. אז נתנו את קלף המיקוח, שישב אצלנו בחוסר מעש במשך 30 שנה ועוד 4 אנשים חיים, ועוד 199 גופות. וקיבלנו בתמורה 2.
מתמטיקה פשוטה נותנת שעבור כל גופה של חייל שלנו - נצטרך לתת 99.5 גופות + 2.5 מחבלים. יחס נהדר.
אבל משהו ביום הזה כן עורר בי משהו, אני חושב שביום הזה, אולי יותר מאשר כל יום אחר בתקופה האחרונה, הרגשתי את עם ישראל ביחד, צופים באותם התמונות, שומעים את אותם הדיווחים, חושבים, מתווכחים והכל סביב הארוע הזה.
יש מעט מאוד ארועים שיכולים, לדעתי להביא כזו תגובה, מרביתם רעים - פיגועים, אסונות וכדומה.
ביום שכזה, משום מה, אני מרגיש שכחייל בצבא ההגנה למדינה שלנו, יש לי גב מסויים, אני יודע שלא ישכחו אותי ולמרות שאולי רוב הציבור לא יחשוב שזה שווה, כנראה שיעשו ויתורים כואבים בשבילי. יש הרגשה שכל המלחמה האחרונה, שבה גם אני איבדתי מישהו מאוד קרוב אלי, הייתה לחינם.
אני לא חושב כך. בואו נקווה שיקרו רק דברים טובים עכשיו.
איתי חוץ מזה - בגדול - הכל בסדר סיימתי את המחזור הראשון שלי.
מוזר, אבל לא הרגשתי ממש כשהוא נגמר, אני יותר מידי במחשבות קדימה, מה יקרה עכשיו, מי יהיה בסגל במחזור הבא, מה לעשות ברגילה.
דווקא אחרי השבירת דיסטנס והכל, חיילים באו אלי ואמרו כמה הייתי טוב, כאילו, דברים טובים שעשיתי כשאחרים עשו פחות ודאגו פחות והשקיעו פחות.
גורם לי להרגיש טוב.
בדרך גם סיימתי את הריתוק שהיה לי, משהו כמו 25 יום בבסיס. כיף גדול.
עכשיו רגילה, קניתי משקפי שמש היום, הגדלתי איזה 6 צילומים שאני אתלה בבית. למדתי איך לעשות טיפול 50 אלף לגיטרה, היום אני בסינמה סיטי באולם VIP, צילמתי, ניגנתי, בזבזתי. רגילה כמו שהיא צריכה להיות
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
