באחת מתוכניות יום הזכרון, ראיתי איזה ראיון עם בחורה אחת שמספרת על אחיה שנהרג ועל ימי ההולדת שלו שחוגגים ולא חוגגים...
נתן לי איזה מוזה לכתוב משהו.
לשיפוטכם
היום יום הולדת, יום הולדת לשנינו
היום הוא היום בו יצאנו מאמנו
זמן קצר כל כך, רק לפני 25 שנים
הגענו אני ואתה, הופענו, זוג תאומים
בן ובת הם אמרו, בת ובן
כל כך דומים הם, זה לא יתכן
השנים עברו להן, גדלנו יום אחר יום
משחקים, חיילים, נסיכות, מלחמה ושלום
הגענו לתיכון, אתה כל יום עם חברה חדשה
ואני מסתכלת, איזו אהבה
בחור יפה תואר, בחורה יפהפיה
כמו אש ומעל זוהר, כמו נס והודיה
היום יום הולדת, יום הולדת לשנינו
היום זה היום, בו יצאנו מאמנו
וכרגיל מתחרים מי יתקשר ראשון בחצות
חושבים שבוע מראש על איחולים ומתנות
הרגע הגיע מחר מתגייסים
אני לשלישות ואתה לתותחנים
פחד עולה, חששות החלו לצוף
ואתה רק אמרת, איזה כלי, איזה גוף
ומתוך שגרה יומיומית, מלחמה מבצבצת
אני מתעוררת, ואתה כבר צריך ללכת
שאלתי למה? לכמה? לאן?
ענית בפשטות, תהיי חזקה, זה רק לכמה זמן
האמנתי בלי לדעת איך
האמנתי שתחזור בדיוק כמו שאתה הולך
האמנתי שהארון לא יעלה אבק
האמנתי ששוב יהיו עקיצות לאמא על המרק
עברו מאז כמה שנים טובות
שנים קשות וכואבות
והחדר נשאר כמו שהיה
הספרים, המחשב, המגירה הפתוחה
והיום יום הולדת, יום הולדת רק לי
ואתה כבר לא כאן ואני חוגגת בעצמי, בעצבי
חגיגות יום ההולדת, שלי ושלך
מבלה וכואבת, צוחקת ובוכה
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
