RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2012
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר |
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
 רגילה
תוכניות לרגילה:
פלאפון חדש
לוח שעם
לפגוש את סיון
- לקנות אוזניות
להגדיל צילומים
- לבחור קעקוע
מוסד? מסיבת רוק אחרת
- לנגן עם אסף
לצלם (בת"א?)
לפגוש את בר אוריול
על האש אצל בר-זיו
לאלתר בכמויות
- לחפש ToneBone
וLace Sensor במקום נקנה Fender Noiseless
לקנות מיתרים לאקוסטית
זה היה תלוי על הלוח שעם החדש שלי שנמצא מולי לאורך כל הרגילה.
אז מה היה לנו השבוע , כמו שהתחילו המל"טים בקורס.
אז סיימנו קורס מפקדים, אני מש"ק (מפקד שאינו קצין) מוסמך, אחרי הסמכות קשות וכואבות שכוללות תרגילי צוות, ניווטים (שהתגלו להיות ממש כיפיים), בראור עם רף מעבר של 70 (כלומר, רצית 2 ק"מ בפחות מ9:16), בוחן מסלול בפחות מ10:30 ועוד מבחנים כאלה ואחרים.
לא האמנתי שאני אעבור, אחרי הכל, אני עם רגל נקועה, כואב לי לרוץ. אבל עם הרבה רצון, בעצם, המון המון רצון, והרבה עזרה מהחברים לקורס, הצלחתי לעבור הכל ולעמוד בטקס ולקבל את הסמל הכל כך נחשק.
מפה לשם יצא לעשות עוד המון דברים ברגילה, קודם כל, עבדתי המון על סרט-מצגת ל'על האש אצל בר-זיו', שזה חבר לקורס שאצלנו נפגשנו היום ואכלנו, עם כל החברים מהקורס והסגל, אספתי תמונות ממה שצילמנו אני ועוד אחד מהקורס ואיגדתי את זה לסרט של 15 דק'. עבודה של בערך יום שלם. אני מבסוט מהתוצאה.
קניתי פיקאפ חדש לגיטרה, באמת תוספת מעניינת לסאונד.
ראיתי המון סרטים וסדרות, ניקיתי את החדר.
עיקר המטרה שלי ברגילה הזאת הייתה לראות אנשים. דווקא בתקופה שבה צריך לנוח ולהנות מחוסר הלחץ, שמתי לי למטרה לראות מקסימום אנשים, אז ניסיתי, לצאת כמה שיותר, לבזבז כסף בלי לחשוב על זה, אוכל, שטויות, דברים שעושים לך כיף. יהיה עוד זמן לחסוך.
והדבר הכי חשוב שקרה ברגילה הזאת, לפחות לדעתי, זה שהודיעו לי שאני לא יוצא לקורס קצינים. סיפור ארוך, אבל אני במצב שאני לא יכול לחתום על ויתור על קצונה, אלא רק 'לעוף' משם, אם אני לא רוצה. ובאמת הצלחתי, וגם בלי יותר מידי שקרים ואנטי לאורך הדרך. אני הכי מבסוט על העובדה שהגעתי למטרה שלי ביושר ועם שמירה על מה שנראה לי נכון.
מחר צבא, מקווה לחזור סוףשבוע, ולהביא איזה פוסט קצת יותר... עסיסי... יותר מאשר 'זה מה שהיה'
אני מצטער שאני לא מעדכן יותר, תאמינו לי, אני מת שיהיה לי על הלב לכתוב משהו... אבל, אין ממש.
אה, עוד משהו קטן, איזה כיף זה שהגיע הגשם והחורף הזה, הא?
:) 
| |
 Summer Moved On.
אני מנסה שוב ושוב, לפרמל, להגדיר, להבין, לפרש את החיים שלי בתקופה האחרונה.
בואו נראה, התחלתי את השלב הפיקודי של קורס מפקדים (שנקרא במערך הנ"מ - מש"קים).
אני מרגיש מאוד מאוד בודד בזמן האחרון. בדידות שאני לא מצליח לפתור, שהצלחתי לפתור בפעמים קודמות.
אז הלכתי לצלם לבד, מה שפעם הרגיע וסידר מחשבות. אבל הפעם הוא רק בלבל יותר. מה גם שהצילומים על הפנים...
דיברתי עם אנשים, הייתה המון הזדהות, אבל באמת שגרם לי להרגיש יותר שייך, יותר במקום.
יצאתי לכל מיני מקומות, כמעט בכל הפעמים, אני מרגיש בחוץ. יושב בין כולם, מחייך והכל. אבל מרגיש כל כך לבד.
בתקופה האחרונה אני מקבל המון צמרמורות שכאלה, מין משב כפור שעובר בכל הגוף, בודד לגמרי.
אני לא רוצה להפוך את הפוסט הזה לפוסט בכיינות... כי בינתיים הוא נהפך לכזה. אז נשנה פאזה.
הייתה לנו השבוע סדנת פיקוד בצבא, מין הסברים ודיונים על כל מיני נושאים פיקודיים בצבא, כמו למשל הענישה, ההיגיון מאחורי חוסר ההיגיון, והשיא היה קל"ע - קבוצה לשיפור עצמי.
יושבים במעגל ומעבירים מאחד לאחד דפים עם שמות בכותרת אחד של השני, כל אחד כותב דברים חיוביים לגבי האדם בדף ודברים שהוא חושב שכדאי שהוא יעבוד עליהם או ישפר.
הנק' שאני קיבלתי לחיוב הן:
- משקיע
- מקצועי
- בעל היגיון
- משרה אווירה טובה
- אוהב לשתף בדעות
- בטחון עצמי גבוה
- ייחסי אנוש טובים
- בוגר
- חברתי
הדברים שאני צריך לשפר:
- דיקציה ועמידה מול קהל
- הצגת רעיון ולא חפירה מסביב
- לדעת להתפשר
- לא להיות משוכנע שאני צודק (נאי ממש לא חושב שאני כזה)
- להפסיק להתלונן ולעשות משהו בנידון
- להיות יותר ברור בדעות שלי
- לדבר בצורה שמתאימה למי שאני מדבר איתו
- לא להצטייר כאדם יהיר
- להראות יותר סמכותיות
אז לקחתי לצומת ליבי
מה שכן, אולי אני מצטייר כאדם נורא יהיר, ובעל בטחון גבוהה מאוד, כסוג של מסיכה. תאמינו לי, יש לי בטחון עצמי מאוד נמוך. אני ממש ביישן. מי שמכיר אותי, יכול להודות בזה.
אבל אני עובד על זה.
קל"ע זה באמת משהו מאוד מועיל.
.
אה, נקעתי את הרגל. פעם עוד הייתי יכול להיות מבסוט שאני לא צריך לעשות את הריצות והכל. אבל עכשיו די חבל לי כי זה באמת משהו שאני צריך לעבוד עליו, יש לנו בהסמכות למפקדים המון מבחני ספורט וניווטים (שמתחילים בשבוע הקרוב) שדורשים את זה שאני אעשה את אותם. ואני באמת מוכן להתאמץ ולהשקיע.
ועוד חדשה מעניינת, אותה תמונה שלי, שהייתה אמורה להיות מפורסמת בעיתון רוסי, באמת פורסמה.
קיבלנו בסוף השבוע משלוח מיוחד עם העיתון, ובאמת הגדילו לי את הצילום למשהו מאוד מאוד גדול.
אז אני מבסוט. זה מוסף לרזומה שלי.
| |
סליחה
סליחה
לפני הכל. סליחה. סליחה מכולכם. בעיקר ממך.
יום שכולו סליחה
סלחו לי מראש שאני מפריד בין הרעיון המקורי של יום כיפור לבין מה שהוא היום בפועל, יום של צום,
שמירה על אי הפעלת מכשירי חשמל, נהיגה ומאזוכיזם...
אז תסלחו לי באמת, אבל אני לא מאמין בזה.
הרעיון יפה, להקדיש יום שלם לרעיון מסויים כשכל הרעיון הוא שיש לך עד ליום הזה לאמר סליחה
כי אחרת השמיים ננעלים וגזר דינך לשנה הנוכחית נגזר... פשוט טפשי.
נטלי פורטמן פעם אמרה, בראיון, שהיא רוצה לבקש מאלוהים, שאנשים יעשו טוב בשביל עצם העובדה
שהם עשו טוב, ולא בשביל שום סיפוק אחר, אלילי, אלוהי או כל דבר אחר. רק בשביל עצם העובדה שהם עשו טוב.
כך אני חושב לגבי סליחות
קודם כל, לא להכל ולא לכולם צריך לסלוח.
שנית, לא צריך יום בשנה שיזכיר לך לעשות את זה, אתה צריך להרגיש רע אם קרה משהו
ובאמת לבקש את המחילה מהאדם, שכאילו בסליחתו יפטור אותך מעונש... ולא לזרוק לאוויר 'אה... סליחה'
ולהמשיך כאילו לא קרה כלום.
בעיקר לא צריך להיות יום שיזכיר את זה...
בכל אופן, יום כיפור שלי, עבר די ברגיל,
אני לא צם, לא שומר, לא כלום, חוטא לפני מיטב הספרים.
רוב היום ואתמול הייתי בבית, בערב יצאתי, בערך ל100 מטר, לידידה שגרה קרוב לראות איזה סרט...
ביום חמישי, מתי ששיחררו אותנו הביתה, נקעתי את הרגל באימון ספורט שעשינו בצבא.
הרופא אפילו לא הביא לי גימלים... עולם אכזר...
מחר שבוע חדש.
סוגר את סוכות א'
יוצא רק לחג של סוכות ב', בלי החמשוש של אחרי...
החיים קשים? כן
יכול להיות יותר רע? כן
זה גורם לי להרגיש יותר טוב? לא.
הרגל כואבת? בערך... סוג של.
שיהיה לכולנו חג שמח וכיף.
סליחה
מתוך צילומים בים. לבד.
| |
דפים:
|  כינוי:
בן: 38 Skype:
GuyKhmel  |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
