RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2012
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר |
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
Time can bring you down, time can bend your knees
להכל אצלי, או אצלנו כאנשים, מצורפת תגית של זמן, רעיון וידיעה של זמן.
כמה זמן נשאר, כמה עבר, כמה הידיעה או המחשבה או הרגש הזה יכול להמשך?
לפעמים אני שואל את עצמי שאלות רטרוריות כמו כמה זמן המצב הזה יכול להמשך?
לפעמים אני מקציב לעצמי זמן, עד יום שלישי אתה מעז להתקשר אליה בלי להתבייש.
ולפעמים אני נותן בזמן לשלוט בי, ב13.00 אני חוזר מארוחת צהריים. ב14.00 יש ישיבה...
אני נתון לשליטתו של הזמן...
לדעתי, איבדתי את הספונטניות שבי, אני מאוד מחושב, יותר מידי מחושב, מחושב ומתוכנן.
כל השיקולים שלי, לגבי העתיד שלי, הצבאי ואפילו זה שאחריו (שאני מעז לחשוב עליו) תלויים בזמן;
איזה תפקיד יתן לי את היציאות הטובות ביותר ומה הזמן האידאלי לטיול בדרום אמריקה, מתי מתחיל סמסטר ואיך לארגן ככה שאני אפול עם הקורס בצבא על איזה חג.
הזמן מושל בי ללא תקנה.
אבל אני לא חושב שאני היחיד.
משום מה, אני לא מצליח להוציא מהזמן הזה את המקסימום, למשל, אני בבית שלושה ימים בשבוע - חמישי, שישי ושבת, בשאר הזמן אני מתכנן המון המון לאותם ימים מתוקים של מנוחה בבית, אבל הנה שבוע עובר ועוד אחד ועוד אחד... ואיכשהו אני לא מרגיש שאני עושה מה שבכלל חשבתי עליו, אני לא חרגיש כאילו אני מנצל את הזמן למה שאני רוצה ורק שורף את החופש שלי.
אני כנראה יוצא עוד שבועיים לקורס מפקדים קשה ודורשני, ועדיין לא שלם עם ההחלטה הזאת, אני חי את חיי במחשבות של כמה חודשים אחורה, אפילו כמה שנים. מה הייתי יכול לעשות כדי להצליח יותר עכשיו? מה הייתי יכול לעשות כדי לשפר את המצב?
אני יודע שזה לא נכון, אני יודע שזאת טעות בלתי נסלחת לחשוב כך ודבר שמנתק אותי מהמציאות ומהווה, אבל דווקא לשם שינוי אצלי, בניגוד לרוב המצבים שבהם הראש אומר משהו והלב אומר משהו אחר ואני הולך עם הראש, הפעם אני יודע שהראש צודק והלב טועה וממשיך לטעות ולכאוב.
כותרת מTears In Heaven של אריק קלפטון (האליל), שמעתי ביצוע נהדר שלו של חבר'ה בשם Bermuda Acoustic Trio - הם עושים קאברים עם טאצ' אקוסטי-לטיני להמון שירים מפורסמים. תפעילו את האימיול ותתחילו להוריד. ממליץ ביותר!
| |
 למות לחיות
נתחיל מהסוף, אין לי מושג מה פשר הכותרת,
חזרתי מת לחיות 4 עכשיו, סרט אקשן חמוד ביותר.
נהניתי דווקא
פאקינג מוקדם עכשיו, אני רוצה לשתות, לצחוק, לראות אנשים...
אבל כולם עייפים...
חזרתי משבועיים של אבט"שים איפשהו בין ירושלים לרמאללה...
להפתעתי, למרות שהמחשבה הראשונה שלי הייתה שיט!!! דווקא היה נחמד,
שמרתי משהו כמו 6 שעות ביום (רצופות, וזה היה נורא) ואח"כ היו לי בין 12 ל20 שעות של מנוחה
גמרתי ספר (עקרון הארבעה - איאן קולדוול ודסטין תומפסון) שהיה דווקא חביב... קצת מרוח ולא זורם, אבל העביר זמן בכיף
ואח"כ התחלתי לקרוא את 'הנזיר שמכר את הפרארי שלו'... אני שונא את הניו אייג'ינג הזה, הגישה המטומטמת שהכל מסביבנו קורה לטובתינו, ושצריך לבחון הכל מהתחלה והכל... פשוט בולשיט שיווקי. הגעתי שם לעמוד 55 והתייאשתי...
הנוף שם, באותו המקום, שנקרא הר בעל חצור היה פשוט מדהים - מדרום, נראתה ירושלים. בלילה, בעיקר היא העירה באופן מדהים
בשעות בין הערביים, כל הנוף התחיל להיות מואר במין ירוק עדין שכזה, הזכיר לי מאוד את מרכז איטליה, טרסות ושטחים חקלאיים שכאלה.
אך בזריחה, היה כל כך מדהים!! כיוון שהבסיס ממוקם על הר, מסביבו יש עמקים, בשעות הלילה אותם העמקים מתקררים ובבוקר, כשהשמש מתחילה לחמם את כל האזור, נוצר ערפל. כל האזור הוא ההרי וכך נוצר מרבד קסום של עננים ובינהם כפרים ובתים.
השמירה של 6 -12 הייתה המופלאה ביותר
ביום שלישי, נסענו עם כל היחידה לטיול בצפון, והמסקנות הן כאלה
1. לונה גל = חרא של מקום, המון ילדים קטנים, תור היסטרי לאבובים, מגלשה אחת שלא עובדת וחם!
2. אמו של הרס"ר שלנו עובדת כזונה. וזאת למה? כי הוא אמר שבלילה, כשישנו בבית החייל בטבריה, יש לפלגה שלי (ובה אני), שמירה בין 5 ל6 בבוקר, ולשם כך, כמו בכל הצבא, צריך לעשות תדריך, עליית משמר. השעה לתדריך נקבעה ל1 בבוקר, כשכולם חוזרים מהמועדון המעפן של טבריה. אלא שמה? רק הרס"ר ידע על כך, ומה שקרה זה שבכלל לא היינו צריכים לשמור!
3. המפקד סוללה שלי הומו, הוא שולח חיילים עם נשק, לתוך נחל (החצבאני) ובמקום ללכת על אחת הגדות, מחליט שיהיה כיף לעשות את המסלול בדוח - בתוך המים...
4. לעשות Body Surfing בחצבאני זה כיף, במקום לשוט את כל הדרך בקייאקים, באמצע קופצים למים ופשוט צפים עם הזרם.... כיף!
סה"כ -זה היה טיול באמת כיפי
בארבע שבועות האחרונים ביליתי פעמיים בבית, כל פעם נעדרתי לשבועיים
אני התרגלתי יותר מידי לחזור כל שבוע הביתה. אני לא מתלונן על כך, חס וחלילה, אבל לא רוצה לחזור ליציאות של פעם בשבועיים.
מה עוד חדש?
הבלוג חגג יום הולדת 3 לפני איזה חודש.
אני כל הזמן אומר לעצמי, תבחר איזה חודש רנדומלי, תבדוק מה היה אז, איך היה אז, על מה כתבת?
זה יכול להיות מעניין
מוציאים אותי לקורס מפקדים (מה שמפתיע כיוון שנהוג להיות 8 חודשים בסוללה ולא 4 כמוני ורק אז לצאת לקורסים),
המסלול הזה הוא יעודי לקצונה, 4 חודש קורס מפקדים ואחריו קורס קצינים.
אני כמובן לא מעוניין להיות אחד כזה ומתכנן איפשהו ליפול. כמה שיותר מוקדם...
אני עדיין לא משלים עם העובדה שאני לעולם לא אהיה ג'ובניק...
ועכשיו, לחלק האמנותי של החודש
בשמירות באבט"ש, כתבתי כמה שירים, חלקם גמורים וחלקם רק קטע בודד שעוד צריך להשלים אותו:
איך זה?
איך זה שהכל מסביב פורח?
ואיך זה שאני מהכל בורח?
ואיך זה שאנשים שמחים סתם כך?
ואיך אמרת קודם 'אני אוהב אותך'?
ואיך לפרחים יש ריח שכזה?
ואיך חולמים וזהו זה?
איך זה להרגיש מאוהב?
ואיך זה לחשוב רק על מה שעכשיו?
איך החיות מדברות בעצמן?
ואיך מאירים יום מעונן?
(צריך עוד הרבה עבודה)
זינוק בעליה
תמיד אמרת, אחרי ירידה יש עליה
תמיד אחרי כל באסה, נהיה טוב, טיפה
תמיד ההרגשה שוב משתפרת
ואני רק חושב, "מה את אומרת..."
(פזמון)
ואני מחכה לעוד זינוק בעליה
אני לא אתפלא אם גם את מחכה
רוצה כבר לראות, את המצב הזה עובר
רוצה להרגיש שהעולם משתפר
את שוב אומרת, יהיה לך טוב
ואני רק חושב שזה לא צריך לכאוב
מבטיחה שצריך רק תקווה
מה תקווה? אני צריך אהבה!
(צריך לחשוב על עוד שני בתים)
רק
רק לשמוע את קולך
אותו קול שמרכך
קול שעושה רק טוב
קול שיכול כל כך לכאוב
רק להביט בתוך עינייך
אוקיינוסים בפנייך
רק מבט אחד קצר
ובכל זאת כל כך מוכר
רק לחייך את חיוכך
בלי למה ואיך
איך בקלות את מצליחה
בקלות כל כך יפה
רק לבהות באור פנייך
בעדינות נמשייך
בלי לומר להתראות
לחכות רק לבאות
רק להסתכל קצת מהצד
ורק להרגיש הרבה לבד
ולקווד לרגע אחד
שתושיטי לי רק יד
(עם השיר הזה אני מרגיש הכי שלם... יש לי גם רעיון ללחן)
והנה כמה צילומים חדשים:
On The Road Again
Look Me in The Eye
Flow
וזה מסט שצילמתי בבית קברות לנפילי מלחמת העולם הראשונה שנמצא בבאר שבע
T. Vickers
W. S. Smith
S. W. Watts
| |
Something's Going To Happen To Your Whole Life Better One Day
(מתוך משהו שכתבתי בצבא בשבוע שעבר)
החטא הגדול שלי הוא הקנאה.
הקנאה באנשים סביבי, הקנאה ברגשות, ביחסים, באהבות...
אני מסתכל סביב ורואה מה שאין לי, מביט עמוק לתוך העיניים העמוקות והקרות של הסביבה ורואה רק אין.
למה אין לי חברה?
למה אין לי "חבר הכי טוב"?
למה לא הכל קל לי בחיים כמו לכל השאר?
מדוע נגזר עלי לחיות כך? לראות ולקנא?
להסתכל תמיד בעין בוחנת ולחשוב - למה לא אצלי?
כמו בפוסט משלשום, אני מרגיש לבד... ממש ממש לבד
יותר מזה, אני בהחלט מרגיש סוג של חוסר מזל שפשוט דובק בי
אני חי בין שני עולמות, העולם של הבית והעולם של הצבא, בשניהם החיים ממשיכים ללא תלות של האחד בשני, ואני כלוא באיזה מימד בין לבין, לא מרגיש לא פה ולא פה במקום הנכון...
עברנו דירה לפני 3 שבועות, בדירה החדשה הכל נבנה, מתקדם...
ההורים קנו איזה ארון חדש (שבנינו אני ואבא שלי בסופש הזה), שולחן חדש למרפסת, כיור...
אני חוזר אחרי שבועיים מהצבא ומגלה שהכל אותו דבר ועדיין זה פשוט לא מוכר, לא מרגיש כמו בית, לא נותן את החום הזה בלב...
בצבא, לעומת זאת, אני כנראה אצא באוגוסט לקורס מפקדים, ומייעדים אותי לקצונה, מה שאמור להיות דבר חיובי, אבל הוא לא יותר מידי כזה...
מספרים על החברויות מהצבא, שהן נשארות לכל החיים, אני עוד רגע סוגר פז"מ של 8 חודשים בצבא (צעיר מת), ולדעתי, השמועה הזאת, כמו כל סיפור אחר הוא רק אגדה... אני לא מצליח להקשר ולתקשר, לדבר ולשמוע אנשים אחרים לעומק... מרגיש כל כך לא שם...
בזמן האחרון יוצא לי לבקר ולראות המון מקומות שהייתי לוקח בת זוג לשם...
כאן לדייט הראשון וכאן לשני. לכאן לבוא עם בקבוק יין ושתי כוסות, וכאן עם פיקניק, וכאן סתם כדי לטייל לבד ובכיף.
מחשבות שעושות רק רע בלב...
אני חושב שזה טבע של אנשים להתלונן, היום למשל שמעתי כמה אנשים שהמחישו לי את האמרה 'הלואי ואלה יהיו הצרות שלנו'... כנראה שככה זה בעולם, לכולם רע... ומצד שני, זה רק ממחיש את העובדה שתמיד יש אנשים שרע להם הרבה יותר ממך..
רציתי ללכת למופע הצדעה לDire Straits, למרות שכבר הייתי בו, אני מת לחזור...
ואף אחד פשוט לא רוצה לבוא...
וכהמשך למזל הרע שדובק, הודיעו לי לפני איזה שעה על זה שאני הולך לאבט"ש (אבטחת ישובים) בשבוע הקרוב, ואני לא אצא גם בשבוע הבא...
פשוט נפלא...
זה היה צריך להיות פוסט שמח, לפחות כשחשבתי עליו
הכותרת מתוך One More Matinee של Mark Knopfler
| |
דפים:
|  כינוי:
בן: 38 Skype:
GuyKhmel  |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
