Silent Chaos

אני שונא כל כך הרבה....

אני שונא את העולם אליו אני חוזר כל שבוע
אני שונא את העולם שהביא אותי למצב הזה
אני שונא את הדימוי העצמי שאני מאמץ... לעצמי
אני שונא לשקר לאנשים ששואלים 'הכל בסדר?'
אני שונא להבטיח הבטחות שאני יודע שאני לא אקיים
אני שונא לחשוב על כל דבר כמו על אפשרות לרווח עצמי
אני שונא לדעת את הדרך ולדעת שאני לא אלך בה
אני שונא לפחד
אני שונא לחשוב שאני יכול ולדעת שלא
אני שונא את ימי ראשון
אני שונא להרגיש בחוץ
אני שונא להאמין שיכול להיות יותר טוב, כי לא יכול להיות
אני שונא את החיים האומללים שלי
אני שונא להרגיש לבד ולחשוב שלא
אני שונא את הביישנות שבי
אני שונא שאני לא יכול שלא לשנוא את עצמי ובכל זאת לחיות עם זה
אני שונא לדעת שטעיתי ולהמשיך כרגיל

אני שונא לדעת שאני הולך לטעות וטועה

לילה חמישי, אחרי שבועיים בצבא, מרגיש לבד

ועוד פעם ביטלס, ועוד שידור רדיו, ועוד חגיגות של סרג'נט פפר, הפעם כל התקליט, בלי יותר מידי הסברים - רק מוזיקה... "...וזה שיר שפול כתב לאבא שלו בגיל 16...."... "באיילון, מחלף קיבוץ גלויות נפתח לתנועה... Oh Yeah..." אין! אין! אין! אין על הביטלס

בזמן האחרון, אני חוזר למנהג שאותו נטשתי לפני המון זמן, לשוטט באתרי הכרויות... יש לי כל מיני פרופילים ישנים, שכשאני קורא אותם, אני קולט כמה אני והעולם מסביב לא יושבים טוב ביחד באותו השולחן, מצחיק לקרוא שמה שפעם כתבתי על עצמי, עדיין מאוד מאוד נכון לגבי... ובנוסף, הנה עוד כמה הארות שגיליתי -

•  אשדוד נחשבת להיות בדרום הארץ
•  בנות שנראות טוב, בד"כ מעשנות (מה שמוריד לי...)
• הרבה אנשים מהצפון לא כותבים מאיפה הם
• אילת מלאה בכוסיות
• יש יותר מידי פקאצות
•  בנות מושבים עושות לי את זה

אני עובר מפרופיל לפרופיל, מתמונה לתמונה ומגלה על עצמי שגם באינטרנט, אני ממש לא יודע מה להגיד, איך להתחיל, מה בכלל לכתוב או לומר, שלא ישמע יותר מידי בנאלי ("היי, מה שלומך?"), יותר מידי ילדותי, יותר מידי לא אני ("את יודעת שיש לך חיוך מקסים"), יותר מידי מתנשא ("את נשמעת מישהו שכיף לדבר איתו").

בשישי היינו באיזה פאב, ידידה באה ואמרה 'פעם הבאה שמגיעה בחורה חדשה לחבר'ה, תתחיל איתה'.... חייכתי בבישנות... מתי כבר זה יעבור לי? מתי אני כבר אתגבר על השיט הזה ואדבר עם בנות בכיף שלי. אני כבר פאקינג בן 20 וחצי, ועדיין נבוך מכל דבר. מה יהיה איתי?

אה, עוד משהו, בניתי ביומיים האחרונים ארון וארונית לבית החדש.... זה היה באמת כיף. :) לנגד עיני ובדמיוני, החדר נבנה. פתאום מתחילים להכנס רעיונות של עומק, צבע, מיקום, סידור וארגון... איפה למקם כל דבר ודבר. איך לחלק את כל הדברים שפשוט חבל לי לזרוק, כך שהחדר לא יראה קטן מידי, מלבני מידי, ארוך מידי... כיווני אוויר, כיווני אור... הפלוס הגדול זה שיש הרבה תוכניות :)


אה, והנה תמונה מהרגילה הקודמת שלי, כשביקרתי בירושלים

אני קראתי לה "למצוא את עצמך"