סוף הרגילה
הרגילה שלי די נגמרת... עוד שניה בערך.... ואני עדיין עם איזה חיוך דבילי על הפנים.
אבל נתחיל בהתחלה
סיימתי טירונות, אפילו את הקורס הבסיסי של המערכת נשק שלי, פטריוט.
בשלושה שבועות האחרונים, פחות או יותר היה אס"ק (לאלה שלא יודעים אס"ק = אווירת סוף קורס) מטורפת. למשל באיזה יום, ישבנו בכיתה ללמידה עצמית, ובד"כ המפקד נכנס לבדיקות שיגרתיות. אז הפעם, בערך בשעה 1, ישר אחרי ארוחת הצהריים הוא אומר "כנסו לכיתה ותטמיעו". נכנסנו, לא ממש הטמענו, אבל הוא לא טרח לבקר.
לפתע, בשעה 6 וחצי (חצי שעה אחרי מתי שהיינו אמורים ללכת לארוחת הערב), הוא נכנס לכיתה, נראה כאילו רק התעורר. "אפסו שעון, חצי שעת אוכל, 10 דק' להגיע לחדר אוכל ולחזור, ביי" והלך לישון שוב.
אני יכול להתחיל לרשום פה כל כך הרבה ארועים מצחיקים שפשוט עולים לי לראש ולא לסיים בכלל. אבל לכל דבר יש סוף, וכל דבר טוב צריך להגמר.
בסופו של דבר, אני מסתכל אחורה ואומר 'איזה כיף היה'. מי היה מאמין שזה מה שיקרה.
אני עדיין לא מרוצה מאיפה שאני נמצא, בעצם, כן מרוצה... בעצם.... אני במצב של ידיעה שזה המקום האידאלי שאליו יכולתי להגיע עם התנאים שלי. אבל עכשיו עולות המון מחשות של בדיעבד, 'למה בכלל הלכתי לעתודה?', 'למה לא התעקשתי לשבת בכלא הצבאי בבקו"ם?", "למה לא הורדתי פרופיל על איזו שטות בזמן?", "למה אני לא יודע לשקר לרופאים צבאיים?", "למה לא יצאתי מהטירונות על מיליון ואחת סעיפים כמו שאחרים עשו?".
אני חושב שהחלק שהכי כואב לי זה לראות את כל החברים מסביב, אני מאמין שבסביבה שבה היו יותר אנשים קרביים, שהייתי מתרגל לסוג חיים הזה, לחזור הביתה פעם בשבועיים, הייתי אומר 'וואלה, אולי אני לא מממש פוטנציאל אבל לפחות אני כמו כולם'. אני חושב שמה שכואב לי הכי הרבה, זה שהסביבה שלי, כולם ג'ובניקים, כולם עם בעיות ת"ש, בריאות או נפשיות, חלקן מומצאות וחלקן לא. יהיה בסדר.
אז השבוע האחרון שלנו, כלומר השבוע שלפני זה שעבר, היה שבוע שמ"ר (שמירות, מטבחים ורס"ר).
אוקיי, מטבחים זה פשוט מגעיל! מגעיל! מגעיל! מגעיל! שונא לעשות מטבחים.
שמירות פשוט לא עוברות, זה מוזר לאללה, אבל 4 שעות של לא לעשות כלום פשוט לא עוברות!
רס"ר זה סבבה, כיף לנקש עשבים עם הידיים (בעיקר כשהעבודה זה בין 10 ל5...)
אז בגלל השמ"ר הזה, יצאנו לרגילה בסוף יום ראשון, תשאלו למה... זה כי הרעיון של שמ"ר הוא לתפוס כוננות תורנים או איך שתקראו לזה, במהלך שבוע שלם, מראשון בצהריים עד ראשון בצהריים. וכך, במקום שהרגילה שלי תתחיל בחמישי עם חמשו"ש אדיר וארוך... היא התחילה בערך ביום שני.
אז מה עשיתי?
ככה
יום שני נסעתי ללירז, לכפר הרי"ף, שנמצא באזור גדרה, רחובות. היה פשוט כיף, כיף להרגיש מקום שהוא לא אמצע העיר, רגוע ושלו, בלי זמנים, בלי לחץ. פשוט כיף. וגם אכלנו בלאק :)
מה גם שאת לירז היה פשוט נהדר לראות. יש בה משהו שתמיד גורם לי לחייך.
יום שלישי נסעתי לירושלים, לאורטל שלומדת שם בתיכון למדעים ואומנויות. נסענו לכותל. חלילה מסיבות דתיות, אלא יותר כדי לצלם. אחרי זה נסענו למרכז העיר ואכלנו חומוס, וטורטים וגלידה. באמת היה כיף. איתה רוח השטות שלי, שהרבה פעמים נסתרת ומוחבאת פשוט פורצת החוצה.
יום רביעי היום עבר בעיקר ברביצה מול המחשב והשלמת סדרות למיניהן. בערב הלכנו עם חברים מהצבא לשני פאבים בת"א הכוסית וסטארסקי, שהתגלו כחביבים ביותר.
יום חמישי היום עבר כמו אתמול, אחרה"צ הלכתי לצלם באזור שלנו, אני שמח שאני גר איפה שאני גר, יש כאן 2 'שמורות טבע' או אזורי טבע או משהו כזה, במרחק הליכה, שתמיד טוב ללכת ופשוט להרגע שם, תמיד גם יש מה לצלם, גיליתי שבשלולית החורף (מי שמכיר), חי לו ברבור שחור, אפילו יש תמונות.
בערב נסענו למסיבת סוף קורס בלכת. פעם ראשונה שלי במועדון מזה המון המון זמן. אבל איכשהו, לא ממש סגור על איך, הצלחתי להינות, אולי זה מכל האווירה של כל החבר'ה מהקורס, גם אנשים שמשיחות איתם אני לא נהנה יותר מידי, פשוט עושים לי טוב כשטוב להם. ואפילו היה קצת קצת רוק.
ביום שישי היום עבר בניקיון הבית, אין לי מושג למה בדיוק, אבל עבר לו ככה... ובערב נסענו עם חברים לפאב בשם אינדיקה בבינימינה, מקום נחמד ביותר. חבל שאין אחד כזה יותר קרוב, אבל ניחא, נהניתי (עם הכוס הענקית שלי).
והיום - שבת אנחנו מתכננים 'על האש קורסית' אצל חבר מהטירונות באודים, עלי, במהלך בערך כל השבוע נפל החלק של הלהודיע לאנשים ולסדר איתם. עשרות הודעות אסאמאס ועשרות שיחות, ונראה לי שהרבה יבואו היום :) הולך להיות סבבה.
לגבי הערב, אני פתוח לרעיונות חדשים.
מחר אני חוזר להמשך הכשרה בקורס אימון מתקדם, שיארך רק שבועיים ואחרכך... עדיף שאני אעדכן יותר מאוחר.
בינתיים הנה כמה תמונות שלי מהצבא
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
