אתמול, באזור השעה 10, עשיתי, כמו בכל יום בשבוע האחרון, טיול עם הכלב שלי, לאקי.
לקראת סוף הטיול היומי, ראיתי את איליה (מי שלא מכיר, זה חבר שלי שלומד איתי עכשיו באוניברסיטה ובאופן כללי, איתי ביחד מכתה ז' בערך).
הוא היה עם חברה שלו, עם הכלב שלו, כשאני מתקרב (בצעקות של - 'למה לקום ב8 בבוקר? השתגעת?') אני רואה שלכלב שלו - שהוא דווקא די גדול, מתלווה יצור קטן, לבן ברובו, עם כמה אזורים שחורים. גור כלבים.
הוא היה ממש מתוק, כל כך אנרגטי שאין איך לתאר, היה מצחיק, גור, בן חודשיים, אולי שלוש. מדהים. הוא היה ללא קולר או איזו דרך לזהות האם הוא של מישהו.
איליה החליט להשאיר אותו אצלו ללילה ולראות מה קורה כבר מחר, אני כמובן הייתי רק בעד.
למחרת, אחרי ביקור באוניברסיטה, חזרנו, הגור הלבן היה היה בתוך קופסאת קרטון של שואב אבק, עם עיתונים וחולצות בפנים, כדי שיהיה לו חמים ונעים.
כשחזרנו, הוא היה מחוץ למלונה הזמנית שלו, קפץ ושיחק עם ג'וקי (הכלב של איליה), ועם אחותו.
יותר מאוחר, החלטנו לפרסם כמה מודעות 'נמצא כלב, (תמונה) צרו קשר ב...'
חרשנו קצת למתמטיקה, עשינו את המודעות ועברנו בכל השכונה שלנו ותלינו את זה. בערך בכל תחנת אוטובוס שיש פה, בעוד כמה לוחות מודעות.
בינתים אבא של איליה החליט שעדיף לתת אותו לאיזו חנות חיות שאולי מישהו יבקר ויקח אותו (ועוד כמה מוצרי טיפוח לכלב).
עכשיו, בערך שעתיים וחצי אחרי שתלינו במרץ את כל המודעות האלה, יצאתי עם הכלב שלי לטייל. עברתי בתחנה אחת שבה ביקרנו, אין זכר למודעה, 'אולי איזה ילד הוריד' עוברת בראשי המחשבה. אני מתקרב לתחנת אוטובוס שניה, אין מודעה, תחנה שלישית - המודעה זרוקה על הרצפה מקומטת, רביעית, חמישית, שישית, אין מודעות. קשה להאמין שזאת יד הגורל שרצתה להוריד את הפוסטרים האלה.
אני מקווה שבעלי הכלב, אם ירצו בזאת, ימצאו אותו. אני מקווה שלכלב שלום והרבה כיף ושיגדל כמו שצריך. אני מקווה שהעולם, בניגוד לכל מה שאני רואה, נהיה מקום יותר נחמד לחיות בו.
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
