RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2012
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר |
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
משב של תקווה שחלף עם הרוח
יום אחרי אתמול
יום לפני מחר
נמאס כבר לראות ולקרוא את כל סיכומי השנה האלה, מי היה המתלבש הגרוע ביותר, מי היה האסון טבע הכי הרסני, איזה זמר אנס הכי הרבה קטינים.
מבחינתי, זאת הייתה בעיקר שנה של מעבר, דהייה ודאייה, השינוי שכל כך ייחלתי לו - אכזב ולא הגיע, צפוי לפסימי אבל לי עוד נשאר שבב קטן של תקווה בתחילת השנה, שאולי השנה משהו יקרה, משהו שיפיל אותי מהרגליים, שירגש, שיעשה טוב, פשוט טוב כמו שהיה לי פעם.
נשאלה השאלה - מה הייתי מאחל לעצמי לשנה הבאה? עניתי, משהו שיביא אותי לשקט הפנימי שלי, משהו שיגרום לי להיות מאושר, מאושר יותר מעכשיו, משהו שיצליח להרגיע את אותו הכעס, התשוקה, הבלבול, העצבים, העצב ששוכן אצלי בפנים.
במבט לאחור, היו לא מעט ארועים שיכולים להרשם אצל אנשים 'רגילים', אם בכלל יש דבר כזה, בתור כיף גדול או דיכאון גדול, אבל משום מה אצלי, אני מסתכל על אותם רגעים ואומר - "אוקיי, היה נחמד, עבר, טוב..."
אני לא מנסה להצטדק בשום אופן, אני סומך על האינטואיציה שלי, מקבל אותי איך שאני, אפשר לומר, זאת אומרת, אם רע לי, אני מקבל את זה שרע, כמעט תמיד, כמו הרגל, מקבל את זה. זאת מלחמה אבודה על תקווה עמוקה ושקרית שכנראה שלא תתממש. מצד שני, תוכי אומר לי, איך כל אותם מהפכנים עשו את זה? כנגד כל הסיכויים, כנגד כל הדברים שעמדו מולם, הם העזו לחלום. אני לא יודע.
סוףשבוע די ריקני עם אחוז נמוך של עשיית שיעורי בית ואחוז נמוך עוד יותר של הבנה של החומר, אולי כל זה לא בשבילי, כל הלימודים, ההשכלה הגבוהה, ההתמדה. אבל אני לא אעשה כלום, גם אחרי שהסירה תטבע.
אני מאחל לכולכם, שהשנה, אולי, יקרה משהו שיגרום לכם, לעולם, לסביבה, לאמת שלכם, להפוך למשהו טוב יותר, בעיניכם לפחות.
| |
אמת לאמיתה
A woman has a close male friend. This means that he is probably interested in her, which is why he hangs around so much. She sees him strictly as a friend. This always starts out with, you're a great guy, but I don't like you in that way. This is roughly the equivalent for the guy of going to a job interview and the company saying, You have a great resume, you have all the qualifications we are looking for, but we're not going to hire you. We will, however, use your resume as the basis for comparison for all other applicants. But, we're going to hire somebody who is far less qualified and is probably an alcoholic. And if he doesn't work out, we'll hire somebody else, but still not you. In fact, we will never hire you. But we will call you from time to time to complain about the person that we hired.
מצחיק ונכון...
| |
There should be sunshine after rain
אתמול היה לי את מבחן המידטרם - האמצע שלי - בממממ - מבוא מורחב במדעי המחשב, לכל המתעניינים, הלך די בסדר, חוץ משאלה אחת שאני ועוד לא מעט אנשים לא הצליחו לעשות - עבר די בסבבה.
לקראת מבחן האמצע ובכלל כל הרעיון שכבר עבר חצי סמסטר - לאט ומהר מידי, זה גורם לי לחשוב על הרבה מאוד דברים. הייתה לי שיחה לא מכבר עם מישהי שאמרה שאחרי שהיא תצא מהתיכון, מתוך סביבת החברים שלה, רוב או כל הקשרים יתנתקו. מחזירים אותי לשיחה הזאת איתה, כמה נושאים או דברים שעלו - הגשם, הבלוג של איל (אני מצטער, אתה צודק, אין ספק), הבדידות, הקור שאני כל כך אוהב שפתאום הוא נתפש כחוסר חום.
מוזר שזה בערך המצב שלי עכשיו, ניתוק, ריחוף, דיסטאנס. מה שמפתיע שחזרתי להיות בקשר - עדין, רחוק, עם כמה 'חברים ישנים' שאם הייתם שואלים אותי לפני אולי חצי שנה, כבר מזמן אבד עליהם הקלח.
ובכל זאת, ביום גשום שכזה, מזג אוויר שאני כל כך אוהב, אני מרגיש את הקור על בשרי בצורה כל כך כואבת.
לפני יום ההולדת שלי, ידידה שאלה איך הייתי מעדיף לחגוג אותו, עניתי בלי כל היסוס - 'מדורה', יש משהו שאני מאוד אוהב במדורות, כבר מגיל צעיר כשההורים שלי לקחו אותי ואת אחי ליערות לכל מיני פיקניקים וטיולים, בד"כ נלוותה לזה מדורה. אבי לימד אותי די מהר איך לאסוף זרדים, איך לבנות מבנה נכון להבערה, למה זה פשוט לא מעניין להבעיר מדורה בעזרת דלק (עמדה שאני תומך בה עד עכשיו).
לאש, יש משהו קסום ונפלא בה, כמו השקיעה, היא עמוקה בצורה מדהימה, אפשר פשוט לשבת ולהסתכל עליה שעות, גם הצליל של האש הוא מאוד מעניין, מושך. אבל יותר מהכל, שאני אוהב ב'טקס' הזה של המדורה הוא האווירה, כולם ביחד, בד"כ גם עם גיטרות, קלאסית ואקוסטיות, שרים שירים, נהנים, מדברים, כיף.
פורסמה בבמה תמונה שלי, שאני מאוד מעריך ואוהב את התוצאה, וגם הגדלתי והענתקתי לאניה כמתנה: 
שורת הכותרת לקוחה מהשיר של Dire Straits בשם Why Worry שהכרתי במחווה להם.
למרות האהבה הגדולה שלי לגשם, הפזמון שאני נורא מתחבר אליו:
Why worry, there should be laughter after the pain
There should be sunshine after rain
These things have always been the same
So why worry now
| |
דפים:
|  כינוי:
בן: 38 Skype:
GuyKhmel  |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
