Silent Chaos

פעם ראשונה שזה קורה לי,
לא קרוב אלי, כמעט אנונימי בשבילי, אבל בכל זאת, משמעותי.

 

אתמול (יותר נכון שלשום) הייתי בהלוויה, בפעם הראשונה בחיים שלי.
הקבור - נפטר - מת - איזה תיאור שלא תבחרו, הוא אב של בחור בן איזה 25 מהמשרד אצלינו, בן קצת יותר מ50, אבא לבת ושני בנים.
אבל בשבילי הוא היה סתם עוד מישהו, מישהו שלא הייתי שם לב אליו אילו הייתי פוגש אותו ברחוב. רק 'סליחה' וזהו - אם היינו נתקלים זה בזה בטעות.
אבל באותם הרגעים, הרגשתי קרוב.

 

ההלוויה התקיימה בבית עלמין באיזה קיבוץ, מקום יפהפה, כמרבית הקיבוצים, הרבה ירוק, עצים, צמחים, דשא.
אמרו לאחר ההלוויה שהיא נעשתה לא באופן רשמי, יהודי, אלא דווקא באופן קיבוצי - בלי רב שיגיד מילות קודש, רק חברים, בעיקר חברים.
משום מה מרגעים משמעותיים יותר ופחות בחיים שלי אני זוכר איך הרגשתי, למה שמתי לב, על מה חשבתי. באותו הזמן המחשבות שעברו לי בראש היו - כשאמות, איך ינוהל הטקס? מי יבוא? ובאותו הקשר גם מחשבה אחרת - כמה אנשים שונים היו שם, מסוגים שונים: מפקדים בצבא, חילות, נכה אחת, מבוגר, אחד שדומה באופן אדיר לשדרן רמי וייס, הרבה חברים, משפחה.
חשבתי גם על הירק, על היופי, על האושר שבלהקבר במקום ההוא, השלווה והרוגע השרועים שם, ציוצי הציפורים.

 

הטקס נוהל על ידי חברים, כולם קראו קטעים או אמרו דברים לזכרו, בלי שום פיקוח או ביקורת, אנשים סיפרו שם כמה עזר להם, איך נהנו בחברתו, איך זוכרים כל כך טוב שנדרס בדרך לאילת כשעצפר לפתע את האוטו ליד שדה פרחים כדי לקטוף לאשתו זר וניצח בנפשו את גופו והתאושש, זוכרים את הפרוייקטים המשותפים שאותם תכנן ועשה, זוכרים את המשפחה, זוכרים כל כך טוב שקבעו לצאת לשחק ביום שבת, היום (!!!) וכבר מאוחר מידי, זוכרים איך אחרי שכבר נפרד מחברו הוא יצא מהאוטו רק בשביל עוד חיבוק, חום ואהבה. בעומקי ראשי ברור לי שהכל זה סוג של בדיה, צדיקים בעולם אין, גם האנשים הטובים מעטים ובאותם רגעי קבורה ופרידה עושים סוג של התחנפות לאותו אדם, למרות שאני בטוח שיחסר להם. למרות זאת, משום מה, אני מרגיש שאולי אני טועה, מרגיש ולא חושב.

 

אין לי מושג בן כמה היה האדם במותו, צעיר, יחסית, לא חלה במחלה מסויימת - רק התקף לב קטן נדרש כדי לסיים את המלאכה. עברה בראשי המחשבה שזה יכול לקרות גם לי, בכל רגע יכול לצלצל הטלפון ולאמר - 'אבא מת, התקף לב, אני נורא מצטער' וזהו, כל אותם הדברים שתכננו לעשות, בניה של מכשיר אלקטרוני זה או אחר, טיול קצר, שיחה על מה חדש בעולם המחשבים.

 

יותר מידי אנשים מתים, ביחוד בזמן האחרון, המעגל סביבי נסגר וקטן יותר ויותר, בסוף זה גם יגיע אלי, סוג של התבגרות  זה המוות, ההתמודדות, ההתבגרות, הקבלה של סדר האלוהים הזה,  סוג של גדילה.

 

כל הדרך הביתה שורות של בית אחד התנגנו בראשי -

 

 

Metallica - Fade to Black
(למרות שזה על פניו נראה כמו שיר של התאבדות, אפשר לראות פאן אחר שלו)

הרבה קרה בחודש האחרון. הרבה.
הרבה דברים שקשה ואף בלתי אפשרי לרשום.
הרבה אנשים שפתאום תופסים חלק מסויים בחיים שלי שלא חשבתי שאני אכיר או אתחבר אליהם.
הרבה מקומות שביקרתי בהם
הרבה אותיות, מילים, משפטים, שיחות שדיברתי עם אלה שלא האמנתי שקיימים שם
הרבה חלומות שנשברו
הרבה רצונות
הרבה קניות
הרבה טיולים, מסעות
הרבה פספוס
הרבה טעויות

 

אחרי כל ההרבה דברים האלה, אני עדיין לא מרגיש שלם עם עצמי
חזרנו מהכנרת בשלישי בצהריים. סוג של ניקוי ראש. ניקוי לב. כשחזרנו הכל חזר למוטב, הדאגות בלב חזרו, הכאבים בגוף כמו גם בלב התמלאו בכאב-מטר שלהם.
אבל אני שמח, שמח שעשיתי כמה דברים, שמח שאני יכול להיות שמח עם כמה החלטות שלי, שמח שאני יכול להגיד - אני גיא, אני אולי טועה, אבל זה רק מלמד אותי טוב יותר בביצפר החיים הארוך.

 

אני זוכר טוב מהכנרת את המים, המגע הראשון עם המים אחרי הריצה על מסלול מכשולי האבנים על החוף, שגרם לזמן להאט עד כדי כמעט עצירה. משהו חלומי, מים נהדרים, לא קרים ולא חמים, רק קצת ירוקים.

 

החוויה הכי טובה שהייתה לי משם הייתה מתחום המוזיקה, שאני עדיין לא מרגיש שאני יודע את מקומו בחיי.
השעה הייתה 3 וחצי או 4 בבוקר, כולם הלכו לישון, אני החלטתי לעשות סיבוב סביב כל החוף, עברתי אוהלים עם נוחרים בתוכם, עברתי אוהלים עם מתמזמזים בתוכם עברתי אוהלים בלי אנשים. הגעתי לצדו השני של החוף וחזרתי. לקחתי את הגיטרה, התיישבתי והתחלתי לאלתר, משום מה, באותם רגעים של משבר, כשקשה, כשלבד ונמצאים במלחמה הכי קשה שיש - עם עצמך, באותם רגעים כמו זה או כמו מתי ששוכבים על המיתה לפני שנרדמים, חושבים על כל הדברים הרעים ואיתם נרדמים והם לוקחים אותך למקום שלהם. הם אלה שנותנים את הצליל הכי טוב באלתורים, הסגנון הכי טוב.
אסף שאל אותי באותו יום, למה אני מאלתר רק דברים עצובים, 'אני לא יודע לאלתר שמחה' אמרתי לו, במילים כאלה או אחרות. זה ממצה את ההרגשה שלי.
ולמרות זאת, אני שמח. עד מחר זה יעבור

 

קניתי מגבר חדש היום, אני לא אתן לו שם, למרות ששרון בטח כבר חושב על ברי המגברי, זה רעיון.
תודה לכל אלה שמוסרים תתחדש.

 

מתגעגע אליך

התחזית היומית שלי ל4/7

אחרי תקופה קשה וארוכה שעברת מגיעה תקופה חדשה של התחדשות ופריחה בכל מעשייך.

הזוגיות פורחת והתחושה הזו תלווה אותך לאורך כל החודש. יש הרגשה ששום דבר לא יכול לקלקל את מה שיש לך.יש להיזהר מהוצאות גדולות בתקופה הקרובה. ישנה נטייה רבה לבזבוז,למרות שמצבך הכספי לא כל כך טוב.

בקרוב תתקבל העלאה משמעותית. בשבועות האחרונים עבדת קשה והוכחת את עצמך. עבודתך הקשה הניבה פרי, הבוס שלך מרוצה ממך ומהצלחותיך.

לקראת השבוע הבא תיתכן הרגשה של התחזקות. המון ידידים ומכרים יתעניינובשלומך וזה יעודד אותך ויגביר את החלמתך.

לא כדאי לתת לביישנות להשפיע עליך, כך יימצאו אנשים חדשים ומעניינים במהלך החופשה.

---

להפתעתי, ברוב הדברים ההורוסקופ די צודק.

למשל בעניין העבודה, הבוס שלי ממש מתלהב ממני, יש הרבה הוצאות בזמן הקרוב - סקורפיונס, טורקיה, מגבר חדש.

השורה הראשונה מעניקה תקווה, אבל מצד שני זה מה שהורוסקופים עושים, לפי דעתי, נותנים תקווה, נותנים לקורא בדיוק את מה שהוא רוצה לשמוע (או לקרוא).

תחום זוגיות  מת כך שאין מה שיפרח, לדאבוני הרב האיום, אבל אני לא רוצה שזה יהיה פוסט התבכיינות של - היי, תראו, אין לי חברה כבר שנה ומשהו, ופעם אחרונה שהתנשקתי היה לפני 8 חודשים... זה לא המקום.

על איזו חופשה לעזעזל הם מדברים?

בעבודה נהיה פחות מייגע, יכול להיות  שאני שקוע יותר בדברים, שיש יותר עבודה או אולי האוירה במשרד נהייתה פחות לחוצה, צחוקים והכל. אני עדיין לא אוהב שאני עובד שם, הרגשה של חופש שמתבזבז, אחלה כסף אבל אני רוצה להרגיש את החופש, את ההישג שבסיום תיכון.

אני חושב יותר מידי, על הרבה יותר מידי דברים.

I must be invisible
No one knows me
I have crawled down dead-end streets
On my hands and knees

I was born with a ragin’ thirst
A hunger to be free
But I’ve learned through the years
Don’t encourage me

’cause I’m a lonely stranger here
Well beyond my day
And I don’t know what’s goin’ on
So I’ll be on my way

When I walk, stay behind
Don’t get close to me
’cause it’s sure to end in tears
So just let me be

Some will say that I’m no good
Maybe I agree
Take a look then walk away
That’s all right with me

’cause I’m a lonely stranger here
Well beyond my day
And I don’t know what’s goin’ on
So I’ll be on my way