Silent Chaos

למרות הפספוס הקטן, הבלוג הזה חוגג יומולדת. קצת יותר משנה, מה-8/6/04, אני כותב פה.
אנשים באו, אנשים כתבו, אנשים הלכו, פתחו וסגרו בלוגים.
ואני כבר בן 18 וחצי (כמה ימים יותר), שנה כותב, מה שאני רוצה, מה שאני מרגיש ואתם עונים.
אז תודה לכם. קוראים יקרים. תודה.

חשבתי בזמן  האחרון על אנשים שונים, וגיליתי שקודם כל, כמה שחושבים יותר, ככה מבינים יותר שרע. דבר שני והוא היותר עיקרי - שאצלי יש איזה כמות מסויימת של חברים וחברוּת שאני יכול לתת, הסכום נמדד בכמות ובאיכות. כיוון שבזמן האחרון אני מתחבר להרבה אנשים, אני מאבד קשר עם אחרים, זה רווח והפסד. כרגיל, רע לי עם זה, מי מתלונן טוב יותר ממני? אז זה מאוד חבל, זאת אומרת נהדר שאני מתחיל קשרים טובים עם אנשים טובים אבל נורא חבל על האנשים שאיתם נאבד הקשר, גם באשמתי.

 

חזרתי עכשיו מבית יהושוע, שם, כמו בכל חג שבועות, חברים של המשפחה, משפחת שורפ, עושים פסטיבל, מלא אוכל, מלא בידור ועוד קצת אוכל. היום הופיע שם אריק סיני (שכל הזמן אני מתבלבל בינו ובין אריק לביא ז"ל), פעם ראשונה שאני שומע שירים ואומר - 'היי, זה מוכר לי. זה שלו? איזה מגניב!!" הייתה לו גם גיטרה יפהפיה, אקוסטית, רבע נפח עם CUTWAY. התאהבתי.
אני מספר את זה לא בגלל אריק אלא בגלל משהו אחר, כחלק מהפסטיבל הזה, מאורגן מטוס קל שזורק שקיות מלאות ממתקים לשדה של המשפחה. התהליך הולך כך: הילדים מתאספים, המתוס מתחיל לזרוק את הממתקים לשדה, המבוגרים מחזיקים קו ידיים ארוך ארוך שלא נותן לילדים לעבור ולהפגע מהממתקים הנופלים מהמטוס.
בשנים הקודמות אני זוכר כל כך טוב כמה אני הייתי מהצד של הילדים, רציתי כל כך שקיות ממתקים, אספתי מלא כאלה, אכלתי וחילקתי אותן בין הילדים הקטנים. היום, אני הייתי בין המבוגרים שהחזיקו את קו הידיים. אני מזדקן, מתבגר. לא יודע איך לאכול את זה...

קודם כל, שמתי לב שאני מעדכן מלא בזמן האחרון. זה נראה לי שינוי לטובה, יש מה לכתוב.

שנית כל, נתתי לחשמלית החדשה שם - סריברו, כמו המכונה הזאת של פרופסור אקסוויר בXMEN. שם מגניב כזה.

גם, הוספתי כל מיני רשימות חדשות.

 

ורביעית או מה שלא יהיה, בתגובות יש לכם GAVATAR, אם מישהו יודע מה זה, איך זה עובד או למה. תגידו.

עכשיו כשישאלו מה חדש, יהיה לי מה לומר.

 

ככה, קודם כל התקשרו אלי היום בבוקר מחברת הייטק בשם 'אורסוס' שבה עבדתי בחופשים, שנה שעברה ובשנה שלפניה.
התקשרו ואמרו שהם רוצים אותי עוד פעם, לפחות לחופש, נהדר, אני אפסיק להתלונן על כסף. מה שאני עושה שם זה QA (לעילגים - Quality Assurance -  בקרת והבטחת איכות), מה שזה אומר, יש מוצר, תוכנה שהחברה מפתחת ויש בכל חברה מחלקה כזאת, QA, שמה שהיא עושה זה להבטיח שזה עובד, בין השאר ע"י כתיבת כל מיני תוכניות בדיוקה, בדיקת פעילות שטח, בדיקה של כל בטא (גרסא זמנית ולא סופית שיצאה) ועוד. אני שם. למרות שהעבודה לא ממש קשה, היא מאתגרת, יש הרבה מה ללמוד.
אבל, כמו שאנשים שקרובים אלי ושקוראים את הבלוג בקביעות כבר יודעים, אני מתלונן, יותר מידי ולא מרוצה ממה שיש, למרות שזה ממש טוב. אז צפו להרבה הרבה בכיינות שתהיה פה בזמן הקרוב.
 

 

הלכתי לרוץ היום עם דימה (ויורי ומיכאל ועוד מישהו לא מוכר), היה נחמד, היה ממש כיף כי הBIG BOYS האלה רצו מהר, יחסית, ואני רצתי בקצב שלי, זה זמן מצויין, כמו שפעם אמרה אביטל, זה ממש כיף. במיוחד אחרי, להיות נוטפי זיעה ולדעת, עשית את זה. עברת את הככה וככה קילומטרים.
חוץ מזה, זה זמן מצויין להתחיל לחשוב, מה אתך? מה הבעיות? מה לעשות? דברים שמנתקים את המחשבה שלך מהגוף ומהריצה.

 

מחר יש מגן בתנ"ך,  אני לא ממש מבין למה אנחנו צריכים ללמוד את זה, לפחות כמקצוע חובה, זה מקצוע משעמם, קשה ולטעמי קצת אידיוטי, זה כמו שמישהו יכתוב ספר אגדות כמו למשל 'שר הטבעות' ואנשים יכתבו על זה פירושים, למה הוא התכוון כאן ושם והכל, ואנו, תלמידי בית הספר נצטרך לקרוע את העיניים, הראש והתחת בשביל ללמוד אגדות כאלה ואחרות.
התנ"ך הוא מלחתכילה לא ספר אובייקטיבי, הוא בא להלל את ה', אלוהים, גאד, אללה, או איך שתקראו לו. אני חושב שאם כבר לומדים משהו, נלמד עם עומק.

 

בפרוייקט שאני עושה בהתנדבות בביצפר, שורשי ישראל, אנחנו לומדים בדיוק את זה, בכלל שם שיטת הלימוד שונה, יושבים במעגל, גם מורים, גם תלמידים וגם המדריך, רמי שמצליח לסתום כל אחד, ולכל אחד יש זכות דיבור שווה. אנחנו קוראים קטעים גם מהתנ"ך גם מהתלמוד וגם מעוד מלא מקומות בני ימינו - שירים, סיפורים ועוד. ומנסים לראות, איך מה שתקף שם, תקף גם אצלנו או להבין איך קרו דברים. מעניין.
והכי חשוב, יש אוכל חינם.

 

בכל אופן, לילה טוב, נקווה שדברים יקרו בצד הטוב ביותר. נתכונן לזה שהם לא יקרו כך.
חג שמח