RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2012
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר |
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
 חרא של יום
כן
בניגוד לכל הימים האחרים שהם חרא נסבל, היום זה היה יום של חרא בלתי נסבל
לא יאומן כמה חרא יכול לקרות ביום אחד:
איל, היה לו קטע עם נוי, החברה, שביאס אותו לגמרי.
ליבת, שאיבדה את הפלאפון שלה והייתה עסוקה כל הערב בחיפוש אחריו
אסף, שאני ממש לא יודע מה קרה, אבל כל החודש הזה שהוא היה פשוט מאושר, נגמר בבום גדול, אני אדבר איתו מחר
רות, שמשום מה הייתה בבאסה רצינית היום
אניה, שנראתה שבוזה במיוחד היום
קארין, שאיבדה את הצמיד שלה, היא מצאה אותו אבל לא נראה כאילו חזרה לעצמה
לירז, שבטח אנשים לא מכירים אותה פה, שיש לה בעיה די אישית ואני מעדיף ממש לא לפרט את זה, אבל זה גם מבאס אותה ביותר
גבי, שהמסיבה שלו די יצאה משליטה, זה לא נראה כאילו הפריע לו, אבל הרגשתי שכן
מה שמשאיר רק אותי ואת בשה, בלי ארועים מיוחדים.
זה ממש מבאס, שלכל החברים שלך עובר יום רע,
אני מנסה לתמוך, לעזור במה שאפשר, רק שאי אפשר, פשוט חרא של יום
אני בעצמי לא יכול להבין את זה, לי לא קרה כלום, רק לכל השאר כן ופתאום נופלת עלי המועקה הזאת, הכאב הזה מבפנים.
לא יודע, אולי זה רגש של רצון לעזור וחוסר אפשרות, אולי זה ניחומים, אני לא יודע, מה שלא יהיה, זה לא גורם לי להרגיש טוב.
מחר, כחלק מטקס קבלת רשיון הנהיגה שלי - לוקחים אותי לנהיגה עד לירושלים לקרובי משפחה שאני דווקא רוצה לראות, אבל יותר חשוב לי לראות את החברים, לעזור, לבטל, לצערי, אני לא יכול... חבל לי...
מקווה שלכם יהיה יום יותר טוב משלי
| |
יאללה... נו.... כבש?
טוב
אז חזרנו מאילת
כן
היה מדהים!!!
עוצר נשימה!
ממש כיף!
נהדר
כל זה, למרות שבעצם, די עשינו שם כלום....
זהו סדר יומינו באילת:
יום רביעי בערב - מגיעים לאסף (הקפצתי את רות וכמעט נכנסו בי פעמיים וסוףסוף רות ראתה את האנטיגאיות שנוקפת אמא שלי לזכותה, בשה ודימה היו בעיר והגיעו רק לאחר מכן כשרות לא הייתה שם).
יום חמישי - 0000 שעות (למתקשים ביננו, זה 12 - 4 אפסים זה 12...) הולכים לישון...
0430 בערך - אני מתעורר בשנתי ורואה או שומע מישהו ליד אסף, אני לא נכנס לפאניקה, ומביא לו סטירה. אסף טוען שזה נגד אימהי או משהו..
0530 קמים כולם, אני מגלה שהרבצתי לאמא של אסף, בושות...
0630 עולים על אוטובוס ונוסעים לאילת!!!!!
טוב
נמאס לכתוב ככה, אז אני אכתוב רגיל
אז כשהגענו לאילת, נגלה לפנינו נוף מרהיב של עיר תיירותית מלאת ערסים ופקאצות, ממש ספארי שלם שלהם.
נסענו למלון, אסף דימה ובשה התלבשו על מתקן ההוקי אוויר, ושיחקו בו עד צאת נשמתם, או בעצם, עד שהזכוכית מאחורי אחד השחקנים תשבר.
עלינו לחדרים, גילינו סוויטה, עם נוף לים ונוף להרים, שבמקרה, בהתאם לחוקי מרפי הנוקשים נמצאת בסוף הסוף של קומה 3, לפחות החדר יפה.
ירדנו כמעט מיד לבריכה, היה ממש כיף, אחרי זה כשהתקלחנו, גילינו שהוחדר לבריכה כלור רצחני לשיער, לקח לנו אולי שעה וחצי להתקלח...
מטורף...
הלכנו לאכול ארוחת ערב והלכנו לעיר, שם היינו בכל ביתן עם עגילים, בעקבות הרצון העז של דימה לקנות לג'ני עגיל לבטן או משהו והעובדה שהוא רצה לבדוק את כולם,
הערב עבר די לאט, ראיתי כמה תמונות ראויות לצילום, רק חבל שלא הייתה בידי מצלמה....
חזרנו באזור 11 למלון, קנינו קולה.
קולה הייתה בעצם הדבר שעליו חיינו שם, נשמנו קולה!!! קולה רולז!!!
ביום שלמחרת בבוקר נערך ביננו טורניר פינגפונג, כמובן שעבדיכם הנאמן זכה במקום האחרון שם, או בין האחרונים, אבל ניצחתי את בשה כמה פעמים אז אני גאה לפחות בזה.
אחרי זה נסענו לעיר, לא זוכר למה, נכנסנו לכלי זמו ולקחנו משם מפרטים ואסף קנה נרתיק לגיטרה ובשה מקלות תופים, חזרנו למלון > צהריים > בריכה ושוב עיר...
הפעם לקחתי את המצלמה
צילמתי קצת, הפילים יפותח השבוע...
היה נחמד
חיפשנו איזה באר לשבת לשתות, אבל מסתבר שחסרים לי בדיוק חודשיים בשביל להכנס שם בשביל יותר מ5 דק' ישיבה שם.
מצאנו איזה פאב נחמד וקטן, שבו הייתה מצלרית חמודה וחיננית שהביאה לנו קולה, אני ואסף סתם שתינו קולה ובשה ודימה ספרייט, אחרי זה התחלנו לשחק בלעשות אחד לשני פלאשים בעיניים (בדיוק נגמר לי הסרט צילום).
אחרי זה הלכנו, עם הרבה התנגדות מצידי למקום שנקרא נייטמר, ויש לי על הקייס של הגיטרה אפילו מדבקת לוגו של זה להוכחה.
המקום הוא מין צינוק אפל כזה, שבו יש מבוך של חדרים שחורים כמו חושך מצריים שבהם נכנסים ועוברים עד ליציאה כמו ברכבת שדים, שם מנסים להפחיד אותך.
הבעיה היא שלפני שנכנסנו בא איש מחדר סגור בוילון שחור והתחיל לדבר איתנו. ובפנים קלטנו די מהר שזה בדיוק אותו אחד שמנסה להפחיד אותנו...
קצת מטומטם ולא שווה 40 שקל לטעמי, אבל חפיף, היה כיף לראות את כולם פוחדים.
ביום השלישי הלכנו לצלול, זאת המטרה של אילת בשבילי, זה היה כל כך כיף!!!
המים הקרים האלה מרגישים כל כך טוב,
ולהגיע לעומקים חדשים, צלילה חופשית של 6 מטר בערך ואז שיטוט על הקרקעית בחיפוש אחר דגים ומעקב אחריהם...
מצאתי גם מדריך דגים שהיה זרוק על הקרקעית.
לצערי הרב, בשה לא ממש הסתדר עם זה וגם היה צריך לחזור למלון אז חזרנו.
חבל.
פעם הבאה.
בדרך חזרה הבייתה חטפתי כאבן בטן ממש ממש ממש רצחני,
יטכול להיות מאכילת יתר או משהו, אני לא יודע, בכל אופן זה עבר לי ביום למחרת.
זהו
זה סיפור אילת
היה כיף!!!
| |
 רכבת, חכי לי...
טוב
אז עקב דרישות קהל (רות... !!!) החלטתי לפרסם פוסט חדש היום
אז מה היה?
היה פסיכומטרי.
אנא, אל תשאלו איך היה כי במבחן הראשון בקורס קידום בביצפר הרגשתי שהיה סבבה, קיבלתי 40% שזה בסביבות ה400 נק' (רע!!!)
אחרי זה, היה לנו מבחן אמצע שבו הלך טוב, אפילו טוב מאוד - 55% = ~450 (גם רע)
אחרי זה במבחן סוף, הלך בין בסדר ללא כל כך בסדר וקיבלתי 72% = 600 (עדיין רע... התרבות הרוסית דורשת 800, לא פחות)
אז כששואלים איך היה... התשובה שלי - לא יודע...
בכלל, קידום האלה מטומטמים, באמצע שנה שעברה הם מגיעים אלינו לכתה, ובלי כל בושה מספרים כמה טוב זה קידום ושכל אחד מוציא 700 (למרות שזה רק 5% מהנבחנים), כולנו נוציא 700...
בהמשך, כשהתחיל הקורס באמצע הקיץ והפסיק את עבודתי, דבר שאליו הגעתי בציפיות רבות וגדולות, התחילו ההרצאות של כמה קידום תיכון (מה שאנחנו עושים) רע וכמה שלעשות אחרי תיכון זה מצויין, ושדוגרי, די נרשמנו בלי מטרה להצליח....
כמה מעודד....
שלא נדבר על המפגרים שיש בכתה שלנו
לדוגמא: יש אחד קוראים אותו בארץ צחי, בחוץ לארץ זה זחי כי אין להם צדיקים...
אז הוא אידיוט, כן, פשוט כך
בשיעור שלפני הפסיכומטרי המדריך (איתי הבאסיסט המאאאאאאאאאגניב.... טוב... לא) מביא לנו רשימת מילים ואומר "הסבירות שהמילים האלה יהיו בפסיכומטרי היא 95%" (אולי מילה או שתיים משם היו... פרטים טכניים ), אז צחי מרים את היד ושואל "בטוח? 100%?".
מבינים? מצב קשה... ואני צריך לסבול אותו עוד בכתה שלי... ואומרים שביצפר לא מפתח נטיות התאבדות.
בדרך חזרה מהפסיכו, פגשתי חברים ואחרי זה כשכמעט הגעתי הביתה פגשתי את אסף שהגיע לבקר אצלי בשירותים ונסענו אליו הביתה ואני משם עם מיכל דלק 0 נסעתי לקאנטרי. דבר שהיה מפחיד נורא, אם האוטו יעצר ולא יסע
מה אני אעשה?#@$#@ אני סה"כ נהג חדש!!! חודשיים וקצת לא יותר... אבל הוא לא עצר, כשאני אראה אותו, אני אטפח לו על המכסה מנוע.
בקאנטרי היה כל כך כיף, למרות שזה התחיל לשעמם נורא, שחייה ארוכה, אחרי זה צלילות, זאת אומרת, הסדרת נשימה (לנשום - לנשוף ושוב... הרגעות) ואז צלילה, לפעמים תוך שחייה ולפעים סתם במקום, מאוד מרגיע, גמרתי 25 מטר בנקל :)
אחרי זה הלכתי לג'קוזי שזו חוויה בפני עצמה, לכל מי שלא ניסה, חבל, כי שווה מאוד לנסות!
בערב החלטנו לחגוג, ונסענו לפיצה דומינו'ס שם דימה עובד, חבל שבשה לא היה כי הוא כלוא, אבל בסדר, אמא שלו מתווכחת לא כיף, אי אפשר להתווכח איתה, זה משהו כמו - "אני אמרתי את דברי, ואם תגיד עוד מילה אני אשכנע אותך שגם אתה צריך לכלוא את עצמך".
היינו שם אני, אסף ואיל שהצטרף, חיכינו אולי שעה לפיצה שלנו שתהיה מוכנה, זה היה דווקא כיף, לשבת, לדבר, בעיקר לצחוק.
אכלנו אותה עם מלא דברים לא מוסברים, אווז, פטריות, זיתים, בצל, תירס, היה נחמד
אח"כ ג'ני, זאת שדימה יוצא איתה באה דיברנו ואז חזרנו הביתה.
הייתה לי ריצה קצרה עקב רצון עז ללכת לשירותים באמצע נורדאו, הגעתי בשלום לכל אלה שדאגו.
אני עכשיו מתכונן לנסוע לאילת, כן, אין דבר יותר מתוק מזה, אחרי חודשיים של בית נשים בשם רחב של פסיכומטרי אני זז לנוח ולצלול, לא הייתי שם מכתה ט', היינו שם מטעם ביצפר, טיול שנתי....
אז תהנו לכם ותגיבו, אבל אל תצפו לתגובה
בינתיים ראיתי תמונות מדהימות של אבא שלי, של שלג וסרקתי אותן והן מופיעות בסוף העמוד. אני מת על שלג, התמונות נראות ממש כמו מקטלוג או משהו מקצועי אבל הוא סתם חובבן, למרות שהתמונות שלו מצויינות.
סוף שבוע רגוע באילתתתתתתתתתתתתתת
תהנו לכם פה
ביי
גיא
ערב טוב
| |
דפים:
|  כינוי:
בן: 38 Skype:
GuyKhmel  |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
