RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 1/2010
עוד אחת
היי אחרי שלא דיברנו כבר איזה שבוע וחצי, אני מניח שסיימת איתי אז רק רציתי להגיד שני דברים, א' - תודה, גם אם לא יצא לנו לצאת יחד, ממש נהניתי מהשיחות איתך, קצרות כמה שהיו. גיליתי בנאדם נפלא מאחורי הפרצוף היפה שראיתי במסיבה ההיא של יוליה. צינית, מצחיקה, אמיתית. עם היד על הלב, נהניתי. ב' - סליחה, אני מניח שכמוני, גם את, בקלות כלשהי, נסעת בדמיונך לעולם האופטימי, ראית איזשהו פוטנציאל בכל הסיפור הזה, וכמו שאמרת, אכזבתי אותך, אז מגיעה לך מילה אחת, שאני מתכוון לכל מלוא המשמעות שעומדת מאחוריה, סליחה. אז זהו, חבל שזה נגמר כך ולא אחרי מימוש איזשהו פוטנציאל... מקווה שיהיה לך רק טוב גיא
זה היה מייל שבדיוק כתבתי, מילה במילה, להיא, העוד אחת שנכנסה לספר של האפשרויות, מה שיכל לקרות... נפגשנו במסיבת יומולדת של חברה משותפת, אני חושב שהיה קליק, היא - בת 25 מגבעתיים, מסיימת תואר ראשון בספרות, ואני, ילד בן 23 שעובד בחברת הייטק. התחלנו עם דיבורים, בהתחלה בצ'ט של פייסבוק, אחרכך במיילים ובסוף בשיחה בטלפון. היא אמרה שהיא מכירה איזה פאב ממש טוב בכ"ס ואנחנו חייבים להפגש, אמרתי שמבחינתי באיזה יום שישי יהיה סבבה. מגיע יום רביעי או חמישי, והיא שואלת אותי מה התוכניות לסופ"ש, אני אומר לה שחמישי בטח יהיה בפאב השכונתי, שישי יהיה בהופעת מחווה לביטלס ושבת - נראה... "ומה התוכניות שלך?" אני שואל אותה, 'חמישי בבית, ושישי בכ"ס, מסתבר שלא איתך", אמרה ואז נפל לי האסימון, היא כנראה חשבה שקבענו להפגש. אמרתי שאני ממש מצטער ואני רוצה להפגש בפעם אחרת, ממש (האמת לאמיתה!), והיא אמרה שזה בסדר, מאותו הרגע, היא נהייתה די אדישה וקרה. אחרי שבוע וחצי, אני כותב לה "או שמשהו קרה, או שאני לא בסדר" ואז היא אמרה שהיא מאוכזבת, לא כועסת, אבל מאוכבת. ניסיתי להסביר לה שזה לא היה בכוונה ומקרה פשוט של חוסר הבנה, בעיה בתקשורת. מאוד התאמצתי לגרום לה להסביר את עצמה, לגרום לה להסביר לי איפה טעיתי ואיך היה אפשר לעשות דברים יותר טוב. בסופה של אותה השיחה, היא אמרה, 'טוב, אני אתן לך עוד צ'אנס', ומאז נעלמה לה, לא עונה, לא עונה באינטרנט, כלום. אז שמתי את זה מאחורי. מצד אחד לא התאכזבתי, כי לא היה ממה, לא היה פה כלום. מצד שני, אני כועס על עצמי, אני רואה את הפוטנציאל של מה אולי יכל לקרות מכל הסיפור הזה, ועל מה ויתרתי, במשהו שבדיעבד מטומטם, לא עדיף לצאת איתה מאשר ללכת להופעה המזדיינת הזאת שכבר הייתי בה 5 פעמים? כן... אז למה לא עשית את זה? אני מניח שיעבור לי, ויגיעו אחרות, אבל עכשיו, בלילה קר שכזה, נהיה לי קר גם בפנים
| |
לרוץ
מוזר, בדיוק חזרתי מריצה ועברו כל כך הרבה מחשבות בראש באותו זמן,זאת הפעם הראשונה שאני גומע 4 ק"מ, ולהפתעתי הרבה, זה היה לא קשה כמו שחשבתי. הכל בראש כנראה.... ועם כל זאת, למרות שאני רץ פעם-פעמיים בשבוע, העלתי בחודשים האחרונים כמעט 10 קילו. פאקינג הרבה. כנראה שזה הרבה יותר קשה כשכל האוכל הזה והבטלה זמינים כל כך, יש משהו שמתגעגע בי לצבא במובן הזה. פשוט לעבוד, מה שהם קוראים לו שם "לא לראות בעיניים", לעבוד ולעבוד ולוותר על ארוחות ומקלחות ושיחות וחיים מחוץ לבועה הקטנה הלא נגמרת הזאת. שנאתי את זה ואהבתי את זה.
חשבתי על מוריה בריצה היום, יש בה משהו שלמדתי להכיר רק אחרי, משהו באכפתיות שלה, משהו באיך שהיא יכולה בנקישת אצבע להפוך את כל העולם לאנשים שסומכים עליה ומאמינים לה. אני בהתחלה חשבתי שכל זה צבוע והיא ככה לכולם וזה לא אמיתי, חבל שהייתי צריך לנקוע את הרגל כל כך חזק כדי באמת לראות את זה. היא כוסית, לא יפה, כוסית, זה מה שכנראה עוזר להרבה תהליכים שהיא יוצרת להתחיל - ויש בה משהו נוסף, עמחא כזה, משהו שיכול לגרום לכולם לחבב אותה. מזכירה לי ממש את ברזיו בקטע הזה, רק הפוך, אותו כולם שונאים בהתחלה ולומדים לאהוב. והיא מתחילה ישר באהבה.
חשבתי עליה היום בריצה, כנראה שאני מתייג אותה בראש בתור 'האחת שברחה', חבל שבינתיים אין הרבה יותר מאחת... אני חוזר בראש לאותה סיטואציה, וחושב על כמה דפוק אני יצאתי. פאקינג 6 שנים אחורה ואני זוכר כל כך הרבה פרטים אמצע היום, אני חושב שליוויתי אותה מהבית לביצפר, כמו שהיינו עושים גם כשהיינו ביחד, שיעור תנ"ך, מלכה גורדון חופרת על איזה צדיק או משהו כזה, היא תולשת דף מהדפדםת שלה ורושמת 'מה אם' ועוצרת... אנחנו יושבים אד ליד השניה, היא מימיני, אני מנסה להקשיב למלכה ולהבין למה בדיוק היא מתכוונת במה שהיא רשמה בדף. 'מה אם אני אגיד לך שאני עדיין אוהבת אותך?', אני זוכר את ההרגשה שלי אז בתור משהו מאוד רובוטי, קר וחסר רגשות, שפת מכונה אני קורא מהדף שלה, ומסמן בעיגול את המילה אם . אם, היא בוחנת אותי, היא לא באמת אוהבת אותי, היא רק רוצה לראות איך אני אגיב, זה לא באמת. הייתי עיוור באותו הרגע, מתעלם מכל מה שהיא לימדה אותי לגבי יחסים, אנשים, צורות התנהגות, אם, אז, IF, THEN, ממש שפת תיכנות, אז אני אגיד לך שאני לא. אני רושם לה בשורה שמתחת. קאט, הצילום הפסיק, הסרט נגמר, החשמל נותק. כאן בדיוק הייתה הטעות הכי גדולה, שאני מצטער עליה, על אף שעברו 6 שנים כבר, אהבתי אותה, שיקרתי לה במה שרשמתי. אהבתי אותה כל כך, כמו שלא אהבתי אדם מעולם.
נחזור לימינו, חשבתי שיש פוטנציאל למשהו - שתי אופציות, שתי חברות של ידידות שלי, אחת בת 25 מגבעתיים, תואר בספרות בדרך לקראת סיום, השניה, בת 21 או 22, קצינה במודיעין, מראש העין . חשבתי, לגבי הראשונה הגולל עדיין לא נסתם, אבל השניה היא כבר מקרה עבודה, רצתה לצאת איתי רק בשביל האווירה הטובה, ואולי זה אני שפיתחתי ציפיות גבוהות מידי לכול הסיפור הזה, כך או אחרת, הבנתי את הרמז, איתה לא ילך. אני לא רוצה לקוות, אלה שמקווים מקבלים את הבום ומתאכזבים, אני רוצה לנסות, להכשל וללמוד, להעיז. נקווה שיהיה טוב.
| |
תתחברו
הודעת תגובה לפוסט בבלוג של חבר - שחשבתי שכדאי לכתוב
אני, חייב לחלוק על הקביעה של צרכן מול ייצרן,
דווקא היום, בעולם שכולו קרוב אלינו מתמיד, מכתבים שעוד ביימי הילדות שלי, נשלחו במשך ימים, היום מגיעים תוך שניות, הכל חדש יותר, מהיר יותר, בוהק יותר, נגיש יותר.
אבל עם זאת, כמו שגילו המוני אנשים, זו לא המטרה, אלא רק הכלי.
למרות שאנו לא רוכשים יכולות טכניות או חברתיות במובן הקלאסי שלהן, אנו יוצרים יכולות חדשות, הבלוג הזה הוא דוגמה לאחת מהן. פעם,, בשביל לשמוע את משנתך ואופן ראיית העולם שלך, דרש באמת לשבת ולהקשיב, להראות התעניינות, להגיב – גם אם הפעולה עצמה שבוצעה הייתה רק קליטת מידע, ללא עיבוד ותגובה.
היום, אפשר פשוט לפתוח את הבלוג שלך, לחפש keyword של ‘אלוהים’ ולקרוא בדיוק את המקומות שבהם אתה שופך את דעתך.
דווקא בעולם הטכנולוגיה והמהירות, אנו הופכים מהר מאוד מצרכני מידע ותקשורת ליצרנים שלה, יוטיוב, בלוגים, טוויטר, פייסבוק, גאוסיטיז, גוגל וויב, מיי ספייס. כל אלה – והם רק ספינות הדגל בכל המערכה, הם כלים לייצר מידע, להביע את עצמך, לאמר, לצעוק, לבקר, גם אם אף אחד לא קורא. התוצאה – נכונה חלקית, למה לי ללמוד איך עובד תותח אלקטרונים בטלוויזיה כשפשוט אפשר לקנות טלוזייה וזהו, בלי לדעת מה מסתתר מאחוריה, למה להבין איך מתבצע חיוג טלפוני כשאפשר פשוט ללחוץ על Send. וזה חבל, לכן, אני דווקא מעודד את אנשי העולם – לכו, יש לכם כל כך הרבה כלים, תנצלו אותם לחיוב, תלמדו!
| |
לדף הבא
דפים:
|  כינוי:
בן: 38 Skype:
GuyKhmel  |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
