RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 12/2005
אמת לאמיתה
A woman has a close male friend. This means that he is probably interested in her, which is why he hangs around so much. She sees him strictly as a friend. This always starts out with, you're a great guy, but I don't like you in that way. This is roughly the equivalent for the guy of going to a job interview and the company saying, You have a great resume, you have all the qualifications we are looking for, but we're not going to hire you. We will, however, use your resume as the basis for comparison for all other applicants. But, we're going to hire somebody who is far less qualified and is probably an alcoholic. And if he doesn't work out, we'll hire somebody else, but still not you. In fact, we will never hire you. But we will call you from time to time to complain about the person that we hired.
מצחיק ונכון...
| |
There should be sunshine after rain
אתמול היה לי את מבחן המידטרם - האמצע שלי - בממממ - מבוא מורחב במדעי המחשב, לכל המתעניינים, הלך די בסדר, חוץ משאלה אחת שאני ועוד לא מעט אנשים לא הצליחו לעשות - עבר די בסבבה.
לקראת מבחן האמצע ובכלל כל הרעיון שכבר עבר חצי סמסטר - לאט ומהר מידי, זה גורם לי לחשוב על הרבה מאוד דברים. הייתה לי שיחה לא מכבר עם מישהי שאמרה שאחרי שהיא תצא מהתיכון, מתוך סביבת החברים שלה, רוב או כל הקשרים יתנתקו. מחזירים אותי לשיחה הזאת איתה, כמה נושאים או דברים שעלו - הגשם, הבלוג של איל (אני מצטער, אתה צודק, אין ספק), הבדידות, הקור שאני כל כך אוהב שפתאום הוא נתפש כחוסר חום.
מוזר שזה בערך המצב שלי עכשיו, ניתוק, ריחוף, דיסטאנס. מה שמפתיע שחזרתי להיות בקשר - עדין, רחוק, עם כמה 'חברים ישנים' שאם הייתם שואלים אותי לפני אולי חצי שנה, כבר מזמן אבד עליהם הקלח.
ובכל זאת, ביום גשום שכזה, מזג אוויר שאני כל כך אוהב, אני מרגיש את הקור על בשרי בצורה כל כך כואבת.
לפני יום ההולדת שלי, ידידה שאלה איך הייתי מעדיף לחגוג אותו, עניתי בלי כל היסוס - 'מדורה', יש משהו שאני מאוד אוהב במדורות, כבר מגיל צעיר כשההורים שלי לקחו אותי ואת אחי ליערות לכל מיני פיקניקים וטיולים, בד"כ נלוותה לזה מדורה. אבי לימד אותי די מהר איך לאסוף זרדים, איך לבנות מבנה נכון להבערה, למה זה פשוט לא מעניין להבעיר מדורה בעזרת דלק (עמדה שאני תומך בה עד עכשיו).
לאש, יש משהו קסום ונפלא בה, כמו השקיעה, היא עמוקה בצורה מדהימה, אפשר פשוט לשבת ולהסתכל עליה שעות, גם הצליל של האש הוא מאוד מעניין, מושך. אבל יותר מהכל, שאני אוהב ב'טקס' הזה של המדורה הוא האווירה, כולם ביחד, בד"כ גם עם גיטרות, קלאסית ואקוסטיות, שרים שירים, נהנים, מדברים, כיף.
פורסמה בבמה תמונה שלי, שאני מאוד מעריך ואוהב את התוצאה, וגם הגדלתי והענתקתי לאניה כמתנה: 
שורת הכותרת לקוחה מהשיר של Dire Straits בשם Why Worry שהכרתי במחווה להם.
למרות האהבה הגדולה שלי לגשם, הפזמון שאני נורא מתחבר אליו:
Why worry, there should be laughter after the pain
There should be sunshine after rain
These things have always been the same
So why worry now
| |
 רקוויאם לאהבה
מחר יש מבחן אמצע - מיד-טרם במדעי המחשב, אני ממש לא מרגיש מוכן
אולי התחלתי להתרגל לחיי ה'בוגרים'
צפוי פוסט יותר רציני בקרוב
הנה יצירה שכתבתי לא מזמן:
רקוייאם לאהבה
אני כותב לך את זה, בדיוק את מה שאת עומדת לקרוא, כן, כן, את. תמיני או לא, מאחורי אותיות, מילים ומשפטים אלה, מסתתר סודי, מחבואי, הדבר הקרוב לליבי. אני כותב, כי שפתי לא יוכלו לשאת מילים אלה, כי במוחי ברגע המחשבה עלייך, המילים לא מתחברות, הרעיון לא מובן, הרגש גובר, ההיגיון חסר.
את שם איתי, במקומות הכי מוזרים שאני נמצא בהם.
פעם את איתי שם על חוף הים, איתי, עם ליבי והמצלמה שבידי, אנו צופים יחד במים הכחולים הטומנים סודות אינספור, בתוך אותם גלים שלהם הצליל היפה בעולם, הצליל המרגיע. המגע הקריר של המים ביום אביבי שכזה, גרגירי החול שמלטפים את רגלייך העדינות, הרוח הצפון מערבית הנושפת ונושבת לאורך תווי פנייך, מתחממת בחיוכך כמו כולם.את סוגרת את עינייך, הבעה של כמיהה וסיפוק יחד מתפרשת על פנייך המדהימות.
פעם אחרת, אני נוהג באמצע הלילה, מן הרדיו נשמעים קולות נמוכים של ג'ז ובלוז, צערו של אחד הופך להנאתו של האחר. את יושבת בנחת, הבושם המיוחד שלך, שלפיו אני יכול לזהות אותך בחשכה, מתמוסס בחלל המכונית, קולך מבטא כל אות ואות באופן המיוחד שלך, האופן שבו כל צליל וקול מתנגן באוזני כמוזיקה שמימית נפלאה, מדהים אותי כל פעם מחדש. אנו משוחחים, למרות שכל תשומת ליבי היא על זוג הפנסים החולפים ממולי, הנוסעים לעברי, אני מרוכז בך. בכשרון הנפלא שלך לגרום לי להרגיש טוב כל כך.
אני שוכב על מיטתי, עיני סגורות, ידי פרושות לצדדים.
איני צריך לראות אותך בשביל להרגיש אותך, לצפות בך. כבר מזמן אני מרגיש את מעשייך תוך עוורון. נשימתך המתוקה, ניחוחך, את עינייך העמוקות, את שפתייך, בעלות הצבע המיוחד והיפה בעולם, את גופך, עומד לו מלכת, נוגע בי, מלטף, מחבק, מרגיש.
אני שם, איתך, ואת שם איתי, צופה באותה שקיעה מהממת, המתחדשת בכל פעם שאנחנו רואים אותה יחד, יושבת על אותו כסא לצידי במכונית. הנושא, הזמן, המקום, השעה, כולם שונים, אך הרגשתי אליך היא זהה, אושר, שמחה. שוכבת עלי על אותו מזרן, עם אותו ריח מרכך השיער שאני מטורף עליו.
את שם, איתי, אך אני לבד, עם גופי ודמיוני שמתאכזב שאת לא שם איתי וכנראה גם לא תהיי
תקופת התקווה מתה, חלפה עברה לה. מתי תגמר לה הבדידות?
| |
לדף הבא
דפים:
|  כינוי:
בן: 38 Skype:
GuyKhmel  |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
