Silent Chaos

כמה שחושבים על זה, לפחות אני, להיות מעורב זה רע. לא מספיק שאני גם בקושי שומר על עצמי, אני צריך גם להיות חלק בקונפליקט או בעיה של מישהו אחר. אני תמיד מנסה להיות זה שנשאר בחוץ, שלא רוצה לקחת חלק.
אבל עכשיו, משום מה, זה קצת חסר לי.
לגלות את העובדה המרה הזו, לא תמיד טוב, אבל זה תלוי מאוד בדרך שזה קורה. איך, עם מי, באילו נסיבות ומתי.
היום למשל, קרה משהו, קשה לי לקרוא לו מיוחד, הוא היה די סתמי, סתם מפגש, סתם ביקור, סתם שיעור. שפשוט העלה חיוך אצלי במוח, לא חיוך שעולה על הפנים ויורד לאחר שניה, אלא חיוך במוח. שנשאר תקופה קצרה. לפחות עד לריסט של הלילה.

 

גיליתי שאני מאוד מתגעגע להפסקות חשמל, זה סוג של הרפתקאה. ברגע שזה קורה, בליל סערה מאירה ומתוקה, מיד הבית נכנס לכוננות, אני כמובן מעדיף שזה יהיה בלילה, כשכל הבית המואר מתמלא בחושך עמוק ונעים. גפרור קטן מדליק נר, שמדליק עוד אחד ועוד אחד, וכך אזורים קטנים בבית נהיים מוארים באור חמים, מה שהמנורות לא מסוגלות לתת. זה אור מיוחד, מזכיר מדורות, אור חמים כזה. תמיד כדאי לשבת עם איזה ספר או גיטרה ולשקוע. עם ובתוך החשכה הנעימה הזאת.
אני מתגעגע לזה, מאוד. חשבתי לעשות הפסקות חשמל כאלה, באופן ידני. להוריד את הפלאג. אבל חסר שם הטאצ' הזה של האקראיות, הרגע הזה שפוף... והכל נכבה. הכל שקט, רק טיפות הגשם על החלון נשמעות. אפשר כמעט לשמוע את הדהוד הלהבה של הנר. זה חסר. חסר מאוד.

 

דימה עבר טסט היום, מזלטוב לך, נהג בזהירות.
אני חושב על הרמת כוסית (טוסט... איזה שם...) לעשות לך בחגיגות מחר.

 

תודה לך.

חזרתי לפני כמה דקות מההופעה של יהונתן גפן.
איש גדול, אני מוכרח להגיד. אם היו מבקשים ממני לשאול דעה של מישהו - הוא היה האיש.
הוא פשוט סרקסטי וציני מאוד.

 

בהופעה היו הרבה שירים שלו - 'גברת לוין', 'הילדה הכי יפה בגן' וגם קטעי מעבר שלו, שהוא דיבר, קטע שמאוד אהבתי היה בנושא הנוצרים.
מל גיבסון בא ועושה סרט שמבהיר לכל נוצרי מיהו יהודי - מי שהרג את ישו, לא הוא באופן כללי, אלא אבות אבותיו. ואז הם כועסים על היהודי הזה, אבל הם לא מבינים, הנוצרים האלה, שבלעדינו, שבלי שהיינו הורגים את השחיף הזה עם התלתלים כמו ליהודית רביץ, לא היתה להם דת בכלל.
חוץ מזה, כולה 3 מסמרים... תראו מה עשינו ליאסין... על זה לא אומרים כלום...

 

דיברתי עם כמה אנשים. לא דיברתי עם הרבה.
זה הראה בעצם לי בעיקר, כמה זמנים משתנים, כמו שאני מכיר את המצב, הפיצוץ קורה, אני ואנשים, קרובים יותר, קרובים פחות. התוצאה היא אותה תוצאה. ריחוק, אני לא יודע מה חש הצד השני, אני לא יכול לדעת, מבחינתי זה רע. רע מאוד. אבל לא נמנע, כמה שארצה, זה פשוט לא אהיה אני.

 

אל תנסו להבין ואל תנסו לחשוב על זה

Running on Faith

 

Lately I've been running on faith
What else can a poor boy do?

 

Lately I've been talking in my sleep
I can't imagine what I'd have to say

 

Then we'd go running on faith
All of our dreams would come true

 

אלה שתי השורות הראשונות בכל בית.

די התאהבתי בשיר הזה של אריק קלפטון, בשיר ובמילים.

בזמן האחרון היו כמה דברים בחיים שלי
הדבר הראשון שאני זוכר שרציתי לכתוב עליו הוא ההופעה של פישיבום.
למי שלא מודע לתופעה, המורה שלי לגיטרה, משחיז את הגרזן, האשכנזי השחום, עופר פרידמן, הוא הגיטריסט של להקת 'פישיבום'.
יש להם שירים מאוד מגניבים ונחמדים, הן במלל והן במנגינה. הם בכלל אנשים משעשעים ביותר. http://www.fishyboom.com
נסענו ביום שני למועדון הקולטורה, להופעה שלהם. היינו חמישה - אסף, איל, שרון ודימה. הגענו ראשונים.
האולם החל לאט לאט להתמלא. האולם היה מואר דרך זרקור שהאיר על כדור דיסקו מסתוכבב.
המראה היה מדהים, הכדור נראה כמו ירח מואר עם כוכבים מאחור.
בהתחלה הופיעו 'איזי והפתולוגים', הרכב די גרוע, מוזיקלית הם מצויינים, יש שם את הגיטריסט עם הSG (שאותה ניתן לראות משמאל), שלא עשה כלום ואפשר להחליף את הSG שלו בגיטרה קלאסית והיה כנר שניגן על כינור חשמלי שממש נשמע ענק!!!

 

פישיבום עלו, הקהל עמד על הרגליים והם פצחו בשיר מוכר - 'מי שלא מוחא כפיים בנזונה'... שהצחיק את כולם.
הם עשו בערך את רוב השירים המוכרים שלהם עם אחד חדש - 'משעמם' שנשמע פצצה. נהניתי, וראיתי שאחרים גם נהנו, קפצו רקדו ושרו. פיור פלז'ר.
צריך משהו כזה, פה ושם, כדי לשפר את המצברוח.

ביום רביעי יצאתי לצריפין, מי שלא יודע איפה זה, אז זה מדרום לראשון לציון ככה שהייתי צריך לקום ב6 בבוקר בשביל זה.
ומה עשיתי שם? גיבושון לקשר"ג - משהו בחיל התקשוב, תפקיד של קשר בשטח... לא מעניין אותי. אבל נשארתי.
עשינו שם הרבה כושר - שכיבות שמיכה, ריצות, כפיפות בטן, נשיאת אלונקה  ועוד. וגם כל מיני דיונים על מהות הפיקוד, סדר הפיקוד ודברים כאלה.
גם חיילים שהיו בבסיס אמרו שזה מסלול דפוק ואני עדיין לא רוצה ללכת אליו, אבל היה מאוד מהנה גם ללכת ולעשות את הכושר הזה. לגלות שאני לא בכושר כזה גרוע.

 

היום, אחרי היציאה היבשה, שלשם שינוי הייתה דווקא ייותר משעשעת, חשבתי על משהו, לגבי אנשים. לגבי היחס שלהם.
אנשים, נוהגים לחשוב ביחס לאנשים אחרים קרובים אליהם שהם מאוד סטטיים. כשבעצם הם, כמו כל דבר אחר, דינמי לאין שיעור.