טוב
ממש מוזר לי לחשוב על זה, אבל מאוד קשה לי להפריד בין ביזנס לפלז'ר... בעיקר בסביבת עבודה כמו שאני נמצא בה עכשיו - סגל של טירונים, אני רואה את כל הסגל כאנשים, חברים, קבוצה מגובשת אחת עם מטרה אחת, לחנך חיילים, לוחמים... אני עדיין מאוד שלם ושמח על הגישה הזאת, רק שהיא לא ממש צמודה למציאות.
למרות שלכולנו מטרה אחת וכולנו בערך באותו הגיל (ימותו האנשים שאומרים שבצבא אין גיל, יש רק פז"מ...), בעצם, אני בערך הכי מבוגר שם... המצב לא כזה. יש דרגות, יש תפקידים, יש מפקד כזה ומפקד כזה.
מה שהיה לי בסוף השבוע האחרון זה שחייל ששיחק בנשק, מהקורס שלי נשפט וקיבל עונש של 21 ריתוק, על כן המפקד שלו צריך להשאר איתו, בנוסף, עוד 2 חיילים מהקורס המקביל (שאני קורא להם חברים שלי והכל), גם נשפטו וגם היו צריכים לסגור את השבת. אבל מה? אם גיא כבר סוגר עם חייל שלו אז למה לא לדחוף לו עוד 2 חיילים?
אז זהו, עד עצם היום הזה גם אני לא יודע ולא מבין, וכך גם המפקד (קצין - סגן) שלי, לא ממש יודע, רק לא ממש חשוב לו להראות נוכחות ולתת גב לסגל שלו.
אז הלכתי למפקד קורס של הקורס השני ודיברנו והתווכחנו והנושא קיבל תאוצה ועצבים ויצא לי לצעוק עליו שאני שם זין על הדרגות שלו והוא צעק שבשביל לנהל אני צריך ללכת לבה"ד 1 אחרת אני לא שווה כלום.
בסופו של דבר, סגרתי שבת, שכולם - אבל ממש כולם אומרים שלא הייתי צריך לסגור, הפסדתי מסיבת שחרור של חבר שלי, בערך החבר הכי טוב בצבא, הפסדתי טיול שקבעתי, ועוד ערב בירות עם חברים נוסטלגיים שאני בספק שיחזור.
בטח אתם חושבים על 'למה לא ביקשת שיחליפו אותך?' או משהו כזה... אז ביקשתי, רק שכמו שאמרתי בהתחלה, אני כבר לא חושב שכולם בסגל חברים. כל אחד דואג לאינטרסים שלו וזהו...
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
