Silent Chaos

סוף השנה העברית הקודמת לא היה טוב, אין ממש מה לומר, קיבלתי את הציונים שלי בשני המקצועות שנבחנתי בהם עד עכשיו, אלגברה לינארית 2 וחדו"א 2. למרות שבשני המקצועות הרגשתי במהלך המבחן שהלך לי מצויין וגם אחריו, התשובות היו נכונות, ההסברים היו די מדוייקים. ביום שישי בבוקר קיבלתי את הציונים של אותם המבחנים, אחרי שמכולם שמעתי על ציונים כמו 85, 79 וציונים טובים כאלה. פתחתי את האתר, והרי הציונים - 37 בחדוא (במועד א' - 35), 50 בלינארית (במועד א' - 25).  משום מה, זה לא עושה לי רע במיוחד. רק מאמת את החשדות שלי, לגבי זה שכל המסלול הזה לא מתאים לי.
אתמול ביקרו חברים של ההורים, אחת מהן הייתה ד"ר לאונקולוגיה (מדע הסרטן) וגם רכזת האונקולוגיה בביה"ח סורוקה. היא אחת מהנשים והאנשים שאני באמת יכול לשמוע ולראות את ההיגיון שמאחורי הדברים. היא דיברה איתי על ההחלטות שלי ועל מה היא חושבת ודי תמכה במה שאמרתי לגבי זה שכדאי שאני לא אשאר.
כך שמה שיקרה עכשיו זה כך - יש לי עוד 2 מבחנים בהם יש מועדי ב', האחד - מבוא להסתברות, הוא קורס מאוד מאוד מאוד כללי ובהמון מסלולים הקורס נלמד, אז אני אשקיע קצת מאמץ לשבוע, ואלך להבחן במקצוע הזה.
המקצוע השני הוא מבני נתונים, הרבה יותר מידי תיאורית מחשבים ומאוד קשה, אז אני מניח שאני לא אלך להבחן בקורס הזה.
אין לי מושג לגבי תאריך או כל דבר אחר, אבל לפי נשיבת הרוח הנוכחית - אני הולך להתגייס (גיוס כללי), אז אם למישהו יש קשרים בצבא, אני גם רוצה.

 

ביום שישי, ערב ראש השנה היו פה דוד שלי ומשפחתו, לי ולבת דודה שלי, בת 25, יש קשר מאוד מאוד טוב, אבל הוא תמיד נשאר קשר משפחתי שכזה.
ביום שישי הייתה לי איתה שיחה, אחת מאלה שפשוט זוכרים, ישבנו במרפסת בערך שעה וחצי ופשוט דיברנו, היא שפכה את הבעיות שעל ליבה ואני עשיתי אותו דבר. פשוט היה מדהים!
ממליץ לכולם

 

שתהיה לכולנו שנה טובה!

בסוף, אחרי איןסוף בעיות וטעויות נסענו לכנרת, עם מעט דלק ומעט זמן ועוד פחות כוח, יצאנו לאגם הזה בצהרי יום חמישי,
הנסיעה הייתה בסדר, תמיד טוב שיש מוזיקה טובה, מצחיק להרגיש את האוויר משתנה כשנכנסים לפנים הארץ, האוויר יותר טעים,  יותר נינוח שכזה.
בהתחלה הגענו לחוף סוסיתא (שפספסנו את הירידה אליו בכמה מטרים), למרות שהגענו באזור 5, לא היה שוער והכניסה לחוף הייתה חסומה. NEXT, בלי הרבה לבטים, הגענו לחוף חלוקים, חוף שצמוד לחוף לבנון, שם לא היה לא שומר ולא שער, אז הכניסה חופשית. כשהגענו, היו שם לכל היותר 5 אוהלים ומעט אנשים, נכנסנו למים, יצאנו, התנגבנו וישבנו על החוף להכין אוכל, אכלנו קצת, נקניקיות, תירס, פיתות, אחרי איזה שעה-שעה וחצי הסתכלנו אחורה, אל כיוון הדשא, היו שם בערך פי 3 אוהלים ואיתם פי 3 אנשים.
הלילה ירד, הגיטרה יצאה מהנרתיק והתחלנו לשיר, לאלתר, לזרום...
בלילה הגיעה קבוצה של חיילות שחנו ליידינו ועזרנו להם להכין מין בונקר של שמיכות שיקיף אותם וימנע מכל אור וכל צליל להכנס, היה משעשע.
לא הצלחתי לישון, לידינו היו ערסים שפשוט כל הלילה דיברו, כל הלילה, וזה שיגע לי את הצורה - איך יותר טוב לנסוע, מטבריה או מצמח? וכל מיני שאלות כאלה... ארג!!! התכנון ליום השני היה לנסוע לנחל יהודיה ולעשות בו את המסלול הקצר, אבל... שני אנשים (מתוך שלושה) שכחו נעליים, ובחורה שלישית נכוותה בידיים מגחלים, כך שלדאבוני הרב, למרות שבשבילי זה היה השיא והכיף הגדול של הטיול, זה בוטל, נשארנו עוד כמה שעות בכנרת ואז נסענו הביתה.
הרגשה קצת מוזרה לנסוע כשאתה ממש ממש עייף, ממש לא ממליץ לאנשים לנסות, ובד"כ גם עדיף לשמור נהג אחר שיכול לנהוג איתך גם באוטו.

 

---

אני עכשיו קצת בויכוח עם ידידה, דיון, חוסר הסכמה.
היא, ידידה קרובה שעברה מהאזור, עם החבר שעדיין כאן. ההוא, בנאדם מאוד לא נעים, לפחות בעיני ומאוד קנאי, אפילו כשהיא מנסה לשמור על קשר עם אנשים מהאזור (שהם לא הוא), הוא נחרד ונתקף ברגשות קנאה, שעוברים אליה, היא מנתקת קשרים מאנשים ומחברים ואולי זה בעצם הדבר הנכון לעשות.
השאלה שאני ממשיך לשאול את עצמי היא זו, איך אני יכול לעזור למצבה העגום,
לומר לה להפרד ממנו? לומר לה כמה רע זה נראה לי מהצד, ובאופן כללי בתור ידיד שלה שדי מתנתק ביננו הקשר? ואולי היא כבר יודעת את זה ופשוט לא אכפת לה, וגם אם היא כן יודעת, למה היא לא עושה כלום? היא, לטענתה אוהבת אותו בכל ליבה, ואני מכבד זאת מאוד.
לנתק איתה קשר? לגרום לעצמי פשוט לא להיות מושפע מהבעיה שאליה היא נשאבת? אני לא כזה, לא יכול לוותר על עקרונות, אני רוצה לעזור, רוצה לתקן, בשבילי ובשבילה, לא יכול לעמוד מהצד.
ומה בעצם נשאר לעשות? די כלום, וגם זה רע בפני עצמו, להשאר ולא לעשות דבר זה רע כמו לפגוע.
בע.