עלייך ועליי

כוחו של הזמן. לעיתים מפחיד לעיתים מעודד ולעיתים מעציב.

כוחו של זמן. חזק יותר מכל כוח אחר. מטשטש את הכאב, מרחיק אותו ומדחיק אותו.

כוחו של הזמן. מרגישה את חוזקו בכל רגע שעובר. בכל רגע שאני מתרחקת ומתגברת.

כתבתי פעם שאנחנו כמו השעון, מתקתקים וממשיכים. לא עוצרים. לעולם.

אז עצרתי, עד שהתפכחתי. הבנתי שאי אפשר לעצור את הזמן. שהזמן שהיה לי בשבילו- נגמר.

התחיל אצלי זמן אחר. מתקדם יותר. זמן שבו הוא קיים במעומעם. רחוק יותר. כמו נקודה שהולכת ומתרחקת ואני כמעט ולא רואה אותה.

אתמול התחיל אצלי זמן אחר. התחיל איתו. עם מי שהכרתי אך לפני ימים ספורים. והרשיתי לעצמי אתמול לתת לזמן אחר להתחיל. הייתי שם איתו. מצחיק, מעניין, שקט ורגוע. עדין, מתחשב. נוגע בי ועם זאת, לא נוגע. והרשיתי לו. ללא רגש. ללא מחשבה. רק כי היה לי נעים וטוב. כי הייתי צריכה נקודה להתחיל בה מחדש את הזמן שלי. ואתמול זה היה.

המשך? לא חושבת על זה. לא יהיה כך נראה לי. והאמת, שזו הפעם הראשונה שזה ממש ממש לא מטריד אותי. חזרתי הבייתה עם ריק בפנים. עם משהו חדש שהתחיל אצלי. חזק יותר. מגובש יותר. רוצה את הרגוע. ומצאתי אתמול רגיעה.

כוחו של הזמן. הראה לי אתמול שאני יכולה לשכוח את הזמן שהיה. שיכולה להתחיל זמן אחר. בלעדיו. בלי בכי, בלי כאב. רק עם טוב. וטוב לי עכשיו. בזמן הזה.

כוחו של הזמן שהצטרף לכוח שלי. שהיה בתוכי וחשבתי שעזב אותי. הוא אצלי. מראה לי שאני מתגברת. מראה לי שאני יכולה להתגבר ולהתחזק. מראה לי שאני לא נשברת. מראה לי שאני יכולה. יכולה כמעט כל דבר.

כוחו של הזמן שלי.