עלייך ועליי

סתם יום של חול, שבוע של חול, חודש של חול.

הרבה חול באוויר,

הרבה חול במחשבות.

ובעצם, כלום לא קורה.

הרבה הרהורים, הרבה שקט. הרבה עם עצמי.

לעיתים, "רבה" עם עצמי,

לעיתים סוערת, אך בעיקר שותקת.

לא אומרת הרבה, לא עושה הרבה.

עייפה.

עוטפת את עצמי במסכים המוכרים,

המסכים שמרחיקים ומגנים עלי מהכל.

מההוא שהלך,

מההוא שנתתי לו סופסוף ללכת.

מההוא שחשבתי שלעולם לא יילך ממני.

יודעת היום שהתחושות שלי לא שיקרו. שמה שהרגשתי לא היה רק בדימיון. קרה לי משהו. משהו שקורה פעם, אולי פעמיים בחיים. פוגשת נפש תאומה ומרגישה כך. רק שהיא, הנפש התאומה שלי החליטה שלא טוב לה איתי יותר. שהיא בעצם לא שלי. שבגלגול הזה אנחנו לא מתאימים.

שיחררתי אותה, עם המון כאב. עם כאב שעוד בתוכי, רק עמום יותר ורחוק יותר.

תקופה של ניקיון אמיתי לנשמה. לגוף ולנשמה.

עוטפת את עצמי גם במסך של אהבה של חברות

חברות שעוטפות ומחבקות ואוהבות

בלי מסכים.

מקבלות אותי עם כל האיכסה שבי לאחרונה,

ועדיין איתי.

מגלות לי מחדש עד כמה הן איתי

עד כמה הן אוהבות, דואגות ואיכפתיות.

מחכה שיגיע היום, שאביא את היום אלי,

היום בו אחייך שוב מבלי לדעת בעצם מדוע, סתם כי טוב לי.

כרגע, אני בדרך אל הטוב, אל הטוב שמגיע אלי.

והן איתי. חברות שלי.

רק שתדעו, שאני אוהבת בחזרה.

לעיתים קשה לי לומר או להביע,

רק שתדעו שהחיוך שמציץ לפעמים משפתותיי

הוא רק בזכותכן.

נשבעת לכן!