עלייך ועליי

כושרו של הלב להתכווץ ולהתרחב מדהים אותי.

חשבתי שהלב שלי עכשיו לא מכווץ יותר, אבל גם לא רחב. לא רחב ומלא. והתגעגעתי לתחושה של התרחבות הלב.

התרחבות החדרים, העליות. זרימת הדם בכל העורקים והורידים ואף בנימים הכי קטנות שלי.

חשבתי שזה געגוע שהגיע הזמן לממש אותו.

אז חזרתי למפגשים, ליציאות. יצאתי מהקונכייה שלי לעולם מחדש.

וידעתי שאני בדרך הנכונה, שזה שהיה, היה ואיננו.

שאני מוכנה. מוכנה לדבר הטוב הבא.

הפתעתי את עצמי ובגדול. חזרתי לחייך, חזרתי לצחוק, לפלרטט. חזרתי להרגיש שאני שוב בחיים. שהייתי תקועה יותר מידי שם  בעבר, בזכרונות ובגעגוע למשהו שבעצם לא היה.

 אז לא קורעת את העולם, אבל נמצאת בתוכו ומרגישה בחיים שוב.

וזו תחושה שנתנה ללב שלי קצת להתרחב אתמול. יודעת שבקרוב הוא יתרחב יותר ויתמלא בכל האהבה שיש מסביבי.

לקח הרבה זמן, אבל זה הגיע. טוב, תמיד ידעתי שיש לי הצתה מאוחרת.

 ורק אתמול חשבתי על זה.