עלייך ועליי

או שאולי זה כבר קיץ?

רק שאצלי מרגיש עדיין חורף, עם הרצון הגדול להתכרבל מתחת לשמיכה ולברוח מכל העולם.

כי מה שווה להיות כ"כ הרבה זמן בלי אהבה?

אני מרגישה מרוקנת, שזה זה אפשרי לחיות ככה.

בכל פעם, לקראת האביב אני נזכרת בכל הדברים הטובים והפחות טובים שקרו באביב.

באביב התגרשתי. באביב התאהבתי (כמה פעמים) באביב נעזבתי (יותר מידי פעמים)

אז אומרת לעצמי שמה שהיה היה ונגמר ושעכשיו יהיה יותר טוב. אבל זה לא קורה.

כבר כמעט 10 שנים של לבד. בין השמיכות. בלי אהבה.

והיום יותר מתמיד זה קשה.