הדרך.

חופש.... עלק. אני מרגיש כל כך לחוץ בזמן האחרון.... אפילו לשבת ולכתוב פה, או להגיב לאנשים אחרים כבר אין לי זמן... (או כוח, לא יודע.) אני  מרגיש שיש לי כל כך הרבה על הראש... ובאצם ששאני חושב על זה אין לי כלום. בזמן האחרון חשבתי על איזה כיף יהיה להיות מישו אחר... ככה כל פעם הייתי בוחר מישהו אחר וחושב על מה הייתי עושה אם הייתי הוא. וזה תמיד נשמע כל כך יותר טוב מהחיים שלי. למרות שאני לא יודע מה באמת עובר לאנשים האלה בראש, ולמרות שאני לא באמת יודע איך הם בבית, בבצפר... אבל כל כך בה לי חופש מאצמי.

אני כל כך שונא את החוצניות שלי. ואני יודע שכולם אומרים שזה לא מה שחשוב אבל לי זה חשוב. ואולי אני כותב את זה רק בישביל שתגידו לי שהכל טוב, שאני בסדר, שאני נורמאלי... אולי. אבל אני מרגיש... שונה? לא, שונה זה לא המילה הנכונה. אני מרגיש נכות מסוימת... לאדע, אני לא ממש יודע. אני כל כך מנסה לחשוב למה אנשים כן מסתובבים איתי, ולמה לאנשים כן איכפת ממני... אבל אני פשוט לא מצליח... חרא.

פעם חנה אמרה לי שמי שאומר שהוא רוצה למות, פשוט רוצה צומי. מי שבאמת רוצה למות פשוט קופץ מהחלון. אז אני לא יגיד שאני רוצה למות, אני פשוט יגיד שאני רוצה צומי. מותר לי לא? אני אובססי לצומי, בגלל שכל כך הרבה זמן לאף אחד לא היה איכפת ממני. כבר שנתיים ככה, כולם אפילו לא מתיחסים אלי... ועכשיו, שכל זה משתנה קצת.. . אני כל כך מפחד לאבד את הכל... אוף. ופה, באינטרנט כל כך קל לדבר אל זה, להגיד את זה... חרא. הייתי יכול להמשיך להתבכין פה, אבל אני חייב לצאת לחזרות, למרות שכל כך לא בא לי.... אז בישביל מה אני עושה את זה? בישביל לא להשתגע? לא יודע, אני כבר לא יודע כלום.

נ.ב

חנה ומימי... כל כך רציתי לבוא להופעה שלכם... אני מצטאר שאני לא יכול לבוא, באמת שכן. אם מצלמים את זה... אז תביאו לי... טוב?

ארז

עריכה:

עברתי עכשיו הופעה.... זה היה יומולדת 80 לאיזשהו חבר כנסת או משהוא כזה.... כל האנשים החשובים היו שמה... ואני ועוד מישו "פרצנו" לקטרינג.... וזה היה פאקינג אוכל של אלפי שקלים... אכלתי מלה סושי, וסטיק, ודג, ופירה מיוחד כזה, ומה לא... ואז עליתי להופיע אם בטן מפוצצת... אבל אני חושב שהיה ממש טוב... אחרי זה פרצנו עוד פעם למנות האחרונות, וכל החברי כנסת אכלו כזה לאט לאט ואני פשוט ישבתי ובלסתי כמו פרה אוגות שוקולד חמות אם ליצי ורוטב שוקולד וגלידה.... יאמ יאמ יאמ.... אני חושב שהאלתי איזה 20 קילו.... XD

זהו, עכשיו אני מרגיש קצת יותר טוב... עוד מאת המשפחה שלי וחברים שלהם יוצאים לכינרת.... חרא חרא... יש שמה ילדים שבה לי להטביע... דאמאיט.