ישבנו שם בחדר, עבר, עתיד ואני.
העבר מפוצץ בחוויות, לא הפסיק לדבר.
סיפר על החבר`ה, התיכון, הצבא.
סיפר על צלקות, סיפר על אהבה.
העתיד ישב גם כן ולא הפסיק לדבר.
אמר שכולם כבר קבעו אצלו תור לעוד
כמה שנים לטיול לאוסטרליה, הודו ותאילנד.
הוא מוזמן כל יום לחתונה אחרת, הוא יודע מי הולך להיות שחקן ומי זמר.
הוא מכיר מלא חבר`ה שמכיר גם העבר.
ורק אני, הווה, ישבתי שם שותק. לא היה לי מה לספר, אין אצלי חוויות, אין אצלי סיפורים.
אנשים חושבים שאני סתם תחנת ביניים שאין צורך לעצור בה כי הם לא רוצים לנוח
ולא יודעים להנות ממה שאני נותן.
בלעדי אין עבר ואין עתיד,
אבל איכשהו מההווה שוכחים תמיד.