-I Can See You-

נעלמתי,

אני יודעת שנעלמתי,

במקום כלשהוא, היה חסר לי מקום המפלט הזה,

הייתה חסרה לי הכתיבה שלי.

על עצמי קצת? כן, מתחשק לי

.

עם הבנות האלה... החניכות שלי?

עדיין קשה, קשה מאוד אפילו.. ברור שדברים השתנו,

אבל אני כבר מבינה,שלא לשווא עשיתי את החצי שנה הזו איתן,

אני אמשיך, עד הסוף כנראה..

כי אין ברירה אחרת הא?

המגמה? טוב מאוד, כלומר, לא רע.

תיכף קונצרט סיום, והחזרות כבר החלו,

הלימודים מקשים,

מלחיצים,

ואני משתדלת, משתדלת כמה שאפשר.

ואני? איפה אני בעצם?

הבנתי, שככל השלחץ עולה.. כך אני נעלמת.

אני לא מצליחה לאכול סדיר וכמו שצריך,

אני לא מצליחה לישון בשעות סבירות,

ואפשר להגיד שמצבי הבריאותי מתדרדר...

קשה לי,

בהחלט קשה לי.

"על אדמה רטובה ללא מעקה,

אני מתחלק ולעולם אין קצה,

ללא אהבה, וללא זיכרון,

אני הגיבור הרוכב בדימיון."

וגם הבנתי מה הדבר היחידי שירים אותי מהתחתית בה אני נמצאת,

וזה דבר די פשוט,

אך גם מאוד מסובך,

אני צריכה אותך,

אני צריכה אהבה.

וזה הכל.

-אני-

# תיכף מחנה אומנויות, שבוע הבא, נחייה, ונראה מה יהיה.