אמרתי
את זה מכיוון שאני יודעת איך אני הרגשתי
כשאני דיברתי עם אביאל,
ידעתי
שיכלו לקרות הרבה דברים אבל הייתי חייבת
לפעול לפני שאני אחמיץ את ההזדמנות שלי
לדבר עם אביאל.
למרות
ש..
אצלי
לא יצא טוב.
ובאמת
פקששתי.
אבל
מקווה שלגילי יצא טוב.
כשהגענו
גילי הייתה מתוחה,
היה
אפשר להרגיש את זה.
קראתי
לאחי וגילי אמרה שהיא צריכה לדבר איתו.
הם
נכנסו לחדר שלו ודיברו.
אין
לי מושג על מה הייתה השיחה.
5
דקות
ראשונות עברו
9
דקות
עברו
11
דקות
וגילי ומנשה אחי יצאו מחוייכים מהחדר היה
ניתן להבין שהיא סיפרה לו.
מנשה
אמר שהוא צריך ללכת,
וגילי
אמרה לו "טוב,
אז אני
אראה אותך מחר!”
בחיוך
שהסגיר את אהבת אליו.
"גילי!!!
תספרי
לי ועכשיו!!
מה היה
שמה?!”
שאלתי
אותה וטיפה צעקתי עליה.
"זה
מסובך,
אבל..”
מתחה
אותי עוד יותר.
"טוב
נו,
אנחנו
חברים"
אמרה
גילי לבסוף.
"מההה?!?!,
רגע..
אבל..
איך?!...
מה...
מי..
דברי!”
פקדתי
עליה
"חחחח,
אל
תתרגשי כל כך,
בסך הכל
אמרתי לו שאני אוהבת אותו.
בהתחלה
הוא היה בשוק,
והסתכל
עלי במבט של,
אה-הא
ואני פינוקיו.”
צחקה
גילי.
"ואוו,
אבל טוב
מה את רוצה,
את גדולה
ממנו בהרבה בערך!”
אמרתי
"כן,
אבל..
אני
אוהבת אותו..”
הסמיקה
"רגע,
אבל איך
אתם חברים,
כאילו..
הוא אמר
לך שהוא גם אוהב אותך?!”
שאלתי
"כן,
הוא אמר
לי שהוא חשב עלי הרבה,
אבל
תמיד חשב שאין לו סיכוי איתי אז הוא אפילו
לא ניסה להיות איתי או משו כזה..”
אמרה
גילי והשפילה את מבטה.
"ווואי,
איזה
סיפור...
מה ההפרש
בינכם תזכירי לי?”
צחקתי
איתה
"דיי!
זה לא
מצחיק..”
השפילה
את מבטה בחיוך
"זה
לא צריך להיות משנה כ"כ..”
אמרה
גילי וכעס נשמע בקולה.
"הכל
בגלל החברה המטומטמת שלנו,
תאמיני
לי.”
ניסיתי
לעודד אותה.
"זה
בדיוק הענין!
החברה
שלנו מטומטמת,
ובגלל
זה אני סובלת.
אני לא
ביקשתי להתאהב בו,
זה קרה,
למה
אנשים לא יכולים לקבל את זה בדיוק איך
שזה?
ולא
להסתכל על זה בצורה מוזרה?!”
אמרה
גילי ונשמעה בוכה.
"אני
לא חושבת שזה מוזר"
אמרתי
"אוי,
שירה,
תעשי
לי טובה..
אפילו
את היית בשוק.”
אמרה
וחיבקה את רגליה כך שיהיו קרובות אליה.
"לא,
אני..
כאילו..
אמממ"
ניסיתי
להגן על מה שאמרתי "אני
התכוונתי ש..
נו..”
"ש...
כאילו..
אני
הייתי בשוק פשוט,
בגלל
שזה היה אח שלי"
אמרתי
לבסוף.
"אה-הא"
השיבה
גילי בחיוך.
"טוב,
אל
תאמיני"
אמרתי
וחייכתי בחזרה.
פתאום
היה שקט,
שנינו
שקענו במחשבות,
אני
הייתי בשוק פשוט,
לא חשבתי
שהיא רצינית בקשר להכל.
ולא רק
שהיא הייתה רצינית,
היא גם
פעלה,
והם
עכשיו חברים.
כל הקטע
מוזר לי,
מאוד.
אבל
אני לא יכולה להגיד לה כלום,
אני
יודעת מזה לאהוב,
אני
עדיין אוהבת את אביאל,
למרות
שעברו כבר כמעט חודשיים אחרי כל הסיפור.
"את
חושבת שזה יצליח?”
חתכה
גילי את מחשבותי
"אהה?
מה?
אהה..
כן..”
עניתי
כאילו לא הקשבתי כלל למה שאמרה.
"טוב,
אני
חושבת שאני הולכת הביתה,
אני מתה
מעייפות..
ואני
עוד לא עיקלתי כל מה שקרה כאן,
אז..”
אמרה
"לילה
טוב שיהיה לך..”
הוסיפה
גילי בחיוך
"לילה
מצוין "
אמרתי
"נתראה
מחר..”
אחרי
שגילי הלכה ישבתי מול הטלויזיה,
סתם
חשבתי על אביאל בעודי מזפזפת בערוצים.
לפתע
שמעתי את הדלת של המטבח נפתחת.
הסכלתי
וראיתי שמנשה נכנס הביתה ומנסה שלא יבחינו
בו.
"מנשששהההה!”
קראתי
בקול.
מנשה
קפץ והסתובב מולי כאילו תפסתי אותו גונב
משו.
"היי..”
אמר
בהיסוס ובפחד
"חחחח
אחי,
מה אתה
משקש?!”
שאלתי
בחיוך
"חחח
כלום כלום "
השיב.
"נווו...”
שאלתי
בהתלהבות
"מה
נו?!”
שאלה
מנשה
"מה
מה נו?!”
הפצרתי
בו "ספר
מה הולך עם גילי!!!”
פקדתי
עליו
"אממ..
סתם..
כרגיל..”
השיב
והסמיק מעט
"אה-הא..”
השבתי
בליגלוג "אל
תשכח אתה מדבר פה עם החברה הכי טובה שלה,
שבמקרה,
במקרה
היא גם אחותך!
יאללה
ספר ספר,
מה אתה
מתבייש?!”
אמרתי
לו
"אבל..
אמממ..
נו אם
היא החברה הכי טובה שלך,
מה הבעיה
שתשאלי אותה?!”
שאל
"כי..
מה..
אני
צריכה שתי גרסאות לסיפור!
יאללה
שפוך מתוק שפוך"
פקדתי
"טוב..
אז...
תראי
אני לא בדיוק אוה..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
המספרת סיפורים