כנראה שהטעם המריר מכל הסיפור ובמיוחד סופו תמיד יישאר בפה.

כנראה שכל פעם שאני אראה התחלה שלו עם מישהיא אחרת או סתם קשרי ידידות אני ארצה להקיא.

מוזר לי, שדווקא האנשים הקרובים ביותר או לפחות מנסים להיות עושים את זה.

טוב, על הזין שלי- סוכות- TLV על הזין מי נוסע ומי לא אני הולכת להשתלולל ושיתהפך העולם.

לא רוצה לראות לא אותה ולא אותו ולא כל מה שרשור אליהם.

לא רוצה להיות לידה לשמוע אותה את הסיפורים וההתלנויות שלה. לנחם אותה. יש מספיק אנשים שיעשו את זה בדיוק או אפילו יותר טוב ממני. שתלך אליהם. גם ככה כולם רצים אצים לעזור ולנחם אז בקשה- אני לא יודעת לנחם. מה לעשות, אני לא בנאדם של ניחומים. אני בנאדם של לצאת, לשבת, ליהנות, להשתכר, ולעשן אבל בלי בעיות לא רוצה לדעת-לא רוצה לשמוע.

אני-עם הסיפור שלי התמודדתי לבד (כמעט).

היא- מערבת את כול העולם ואשתו, וכשהיא צריכה אותי-אני תמיד אמורה להיות שם, וכשפתאום המצב לא נוח בשביל לבוא לקראתי- לא לא לא! סוררי. אני עסוקה.

נכוויתי כואב מדי פעמיים תוך זמן קצר מדי. וזה לא עובד ככה. לא רוצה. שתרד ממני כבר! שתרד!

הבנתי שאני לא רוצה חברות קרובות, לא רוצה חברים קרובים ובכלל מעדיפה לא להיות קרובה מדי (נפשית) לאף אחד אחר. לצאת ללמוד להכנס לכשר לעבוד. המטרות העקריות והנכונות בתקופה הזאת. בעזרת השם-הכל יצליח ובעזרת השם אף אחת אחרת לא תיפול בפח. אני לא אשתדל יותר לרצות אף אחד לשמח לספר משהו מעניין. לשלוח את כולם נחוי וכולם ירוצו אלייך. כלל הזהב. תמיד עובד.(מנסיון). טוב, אז כנראה שרעיון הפסיכולוג נמוג לגמרי.מה שהכי מוזר, שאני בתור בנאדם די פתוח וחברותי לא יכולה לפתוח את הפה על הבעיות או דברים אישיים שלי לאנשים הקרובים אליי ביותר. פשוט לא יכולה. פיזית!! אמא שלי כביכול מנסה להיות חברה טובה שלי. טוב, בהצלחה. והחברות האחרות פשוט.. לא יודעת..אני לא יכולה לדבר על זה. זה נקרא אדם סגור? מי יגיד עליי שאני בנאדם סגור?מוזר...אני בולכת להשתגע. כבר מזמן עלה הרעיון של פתיחת יומן אישי שאף אחד לא יידע ממנו. נראה לי שזה רעיון מצויין. הולכת לפתוח אותו ממש עכשיו. ממש חרא לי הלב. שנאה. שנאה בלב. הרגשה כל כך מגעילה וכל כך כל כך אווו... לא רוצה לשנוא אף אחד לא רוצה! אבל אני שונאת בכל לבי שונאת אני פשוט לא מבינה איך בנאדם יכול לשמוח מכך שהוא פותח את כל כולו לאחרים ולא סתם לאחרים- אלה להרבה אנשים אחרים ובמיוחד כאלה היודועים ב"כנותם". אבל לא הטעויות חוזרות על עצמן, ובאסה לי. לא רוצה לראות או לשבת עם האנשים האלה. כנראה שבפעם הבאה אני פשוט אפרוש מוקדם ככל שאפשר.כמה שבא לי לעוף מכאן. לא נורא. מחר. מחר סוכות מחר יוצאת. מחר יהיה טוב. כן..מקווה.