חזרתי מבוריס התקלחתי ודווקא שם עלו לי משפטים לראש.סתם. פתאום.

והנה עוד פעם

עוד ריב

עוד צעקה

עוד חיבוק

עוד בחילה.

נמאס כל כך נמאס.

לא מתקרבת לא

 רוצה

לא נוגעת.

יושבת במקלחת

ומתפללת שהמים החמים ישתפו את הכאב מלבי

הוא הולם בחוזקה מאיים להתפרץ ולמות שוטט דם ליד פתח הביוב

כל כך אדום

כל כך חסר רגש

חסר אונים

מתפללת שמחר בבוקר אקום ואשכח

כמו חלום

מה קרה

בגלל מה

שני שבילם זולגים מהעיניים

ללחיים

והלאה

רק שאלה אינן דמעות

הן יבשות וחסרות צורה

חסרות עניין

טעם

והתעניינות.

ריקות.

כמוני.

**נ.ב.

לא להכנס לדיכאון!

הכל יהיה טוב! קוואק קוואק..!!**