השקט שלפני הסערה

עברו כבר שנתיים מאז שהייתי פה.

לא סגורה אם אני אצליח לחזור לבטא את עצמי כמו פעם.

הלוואי והייתי מצליחה למצוא פורקן פה. זה קל יותר מהמקומות האחרים שאני מחפשת בהם.

כשאני חושבת על זה, אני מתגעגעת לתקופה שהייתה כשעוד כתבתי כאן. הדברים היו כלכך הרבה יותר פשוטים, מכל הבחינות.

הייתי רוצה לחזור לפה ולהגיד "וואו, התבגרתי, הכל טוב עכשיו, אני מסתכלת על העבר ושמחה שגדלתי ממנו למה שאני עכשיו"

הלוואי.

זה לא קרה.

אני חוזרת לפה, כולי שבורה. עד כמה שזה מלודרמטי, הכל הרבה יותר נורא עכשיו.

ואני אומרת, לעזאזל עם הכל.