נקודת מוצא

היום יום הסטודנטית באוניברסיטה ויום האישה הבינלאומי בעולם. פעם, כשעוד הייתי לגמרי רוסייה היו מביאים לי פרחים ביום הזה. עכשיו חילקו לנו שאלון דבילי בדשא, עם שאלות כמו: "איך נראית פמיניסטית? א- לסבית עם קרחת וקעקועים,מכוערת וכו' ב-טוב לא בטוח מכוערת אבל בטוח לסבית ג- זו יכולה להיות כל אחת ברחוב"... כל אחת ברחוב?! מה זה איידס? וגם הביאו להקה עם שתי בנות, כאילו מצד אחד סוף סוף, מצד שני-שרה חרא ואין מה לעשות.

ופירסמו גם מחקר שעשו באוניברסיטה , לפיו שליש מהבקשות לפיטורי נשים בהריון מוגשות על ידי נשים מנהלות. מישהו כתב בתגובה ש" יישר כוח לשוויוניות". אני לא בטוחה מה זו שוויוניות, וגם לא מה זה אחריותיות, אני נשארת עם שוויון הישן והטוב. וזה לא שוויון, אם לא מפטרים גבר שהולך למילואים אז גם לא מפטרים אישה כי היא צריכה את השלושה חודשים האומללים חופשת לידה. אני חושבת שאתו מכוער שכתב מילה מכוערת כמו "שוויוניות" בטח לא יתחתן לעולם, אבל אם בכל זאת תמצא מישהי שתיקח אותו אני מניחה שהוא לא יאהב את הרעיון שהיא לא מוכנה להכנס להריון מחשש לפיטורים.

אבל אם נעזוב רגע את העולם, וניגע בכל הדברים הנוראים שאנשים אוהבים לחשוב על נשים, אז יש לי משהו חשוב להגיד. לי היו בעיות עם בנות רוב החיים, הייתי ילדה של חברים ובערך חברה וחצי. גם אני חשבתי שזה פשוט טבע קנאי וחופרני שאין להתמודד איתו. בשנים האחרונות גיליתי אחרת. משהו דומה למה שגיל הראבן כתבה ב "שאהבה נפשי" שגברים באו והלכו, שבחיים של הגיבורה בספר הגבר לא היה נוכח אבל ידי נשים חזקות תמיד היו שם. אני חושבת שמה שקורה בין אישה לאישה, בהנחה שמדובר ביצורים אינטיליגנטיים, כי מטומטמים יש משני המינים, כידוע, הוא נדיר ומדהים. חברות בין נשים יכולה להתפתח לתקשורת כל כך ייחודית, ואני מרגישה שהרבה בנות מפספסות את זה, ונזכרות בערך בגיל 40.

עוד דברים חכמים ששמעתי בנושא נשים הוא כל עניין הפירגון. פמיניסטית נתפסת כשונאת גברים. אני לא שונאת גברים, אני נורא אוהבת גברים באופן כללי ואת הגבר שלי בפרט. וכן, אני נותנת לו להיות החומה והמגן שלי, בלי בעיה. מישהי אמרה פעם שפמיניסטיות מסויימות צריכות לעזוב את שנאת הגברים ולהתרכז בתמיכה  בנשים. הרגשתי את זה על בשרי כשכל מיני ילדות במיני ישבו ואמרו שבנות לוחמות הן גורילות שלא מתקלחות. זה עצוב, כי גם לי יש מיני, ואני בהחלט נוטה להתקלח בקביעות בלי קשר לזה שהייתי קרבית בצבא,עד כמה שהצבא איפשר. לא בניסיון להדמות לגבר, הייתי לוחמת, לא לוחם. העציב אותי חוסר הפירגון של הבנות האלה שחושבות שזה שאת פקידה בקריה ודואגת לצווח למראה ג'וק או כלב נותן לך איזה מנדט על הנשיות. אם בנות היו תומכות בבנות אחרות שמפלסות איזו דרך, בכל תחום שהוא, למין הנשי באופן כללי, הכל היה נראה אחרת. ואם כבר נקמנות נשית, לפחות לא השמנתי מבמבה כל השירות, והודות לכל האימונים, הציצים שלי לא יפלו לאזור הפופיק בעוד 10 שנים, שלהן כן.

ישנו גם ריבוי אירגוני הנשים שבעצם לא עושות דבר למען נשים אלא עומדות בצמתים ובמחסומים ומזיינות את השכל. מה עם זה שאישה לא יכולה היום להפסיק הריון לא רצוי בלי לעבור שבעה מדורי גהינום? מה עם זה שמחליטים בשבילה אם כן או לא? נשים נתפסות במדינה הזו בתור פס ייצור לתינוקות, אם בגלל איזה איום דמוגרפי מומצא ואם זה כי אנחנו צריכים חיילים בצבא, ואת הארגונים שזה אמור לעניין אותם זה לא בדיוק מעניין. מה עם אותו עניין של פיטורי נשים בהריון? מה עם הפערים בין המשכורות, זה שאין שום מדינה בעולם שהמשכורת של הנשים שווה לזו של הגברים? ויסלחו לי המוכרים במקדונלדס, אני לא מדברת על סוג המשרות הנ"ל. יש יותר מדי אירגוני נשים, ומעמד האישה במדינה רק הולך ומידרדר.

אני ובן זוגי דיברנו על כל עניין הפמיניזם. היה קצת עצוב שהוא קישר את זה לדברים נורא יומיומיים, כמו דברים שמקובל שגבר יעשה בשביל אישה ולא להיפך, מלשלם בדייט ועד הצעות נישואין. לקח לי קצת זמן אבל הוא הבין, חוסר השוויון הוא לא שם. במקום הזה אפשר לתת לכל האיזון להישאר, בין בני זוג אוהב הכל מתקזז, ואין לי בעיה לשטוף כלים לגבר שפותח בשבילי דלתות. מחוות רומנטיות הן לא מקום לפוליטיקה, והרבה פעמים זה מרגיש כאילו כן. חבל.

הייתי צריכה להביא היום שני שירים שלי לשיעור. עכשיו כשכל הכיתה הולכת לבחוש בהם , אני מקווה שקצת יסלחו לי על הפמיניזם המתפרץ בשיר "לימודי מגדר":

שלושה זוגות ידי נשים חזקות

נתנה לי אלוהים

מילה כתובה

ועיר מפויחת

ונועה ובר, בת 60 וגונחת.

וכשניסחף ביום יום

כמו בלב האו-קיינוס,

לא נירא רע, כי נדע

שהאנושות לא בראה (עדיין)

עוצמה גדולה ממנה

ואין

אחרת

מלבדה.

זה כבר לא אופנתי היום. אבל למי איכפת, ברוך שעשני אישה, יש בזה כל כך הרבה.