האמת היא, שהנושא הזה נטחן עד דק בראשי כבר יומיים אבל לא התפניתי לכתוב... וכשכבר התפניתי... לא נותר לי מה לכתוב...
העניין הוא כזה שמאז שעבר החוק המתיר מכירת חמץ בחג הפסח, מה שדרך אגב קורה בכל פסח באופן "לא חוקי", חברי הכנסתי ושרי ממשלתנו "התעוררו" לפתע, פתאום יש להם מה לומר... פתאום מקיימים דיון דחוף בנושא על מנת להעביר את "רוע הגזירה"... בימים האחרונים אני שומע את נבחרינו מדברים בלהט וצורה מתלהמת בעד ונגד הפסיקה... הם תוקפים, נאבקים בכל כוחם... פתאום הם נשמעים ברורים ואיתנים... מפגינים כח, מאיימים... תומכים, מתנגדים נלחמים על דבר שלפחות כלפי חוץ נראה שהם מאמינים בו בכל ליבם...
ואני שואל, לאן נעלמת כל העוצמה הזו כשאנו עוסקים בנושא הכי חשוב, הרה גורל עבור המדינה ואזרחיה - החטופים שלנו...! מדוע ביום (נכון יותר לומר, ימים) בהם נחטפו חיילנו אדמת לבנון לא בערה...? מדוע אינם נאבקים בלהט כזה על מנת לשחרר אותם? מדוע כשדנים בגורלם מעלה השר שיטרית עניינים פוליטיים מורכבים ומסביר על שיקולים מדיניים...?
ואפילו יש לי תשובה... כי... האזרח אדיוט, האזרח טיפש ואותו האזרח בבוא היום יתייצב שוב בקלפי ויבחר את שאילפו אותו לבחור...! ונבחרינו, הם יודעים את זה... הם לא יבזבזו את זמנם היקר על דברים שנשכחו ונדחקו הצידה... הם עוסקים בדברים החשבים באמת, הפופוליסטיים... אלה שיבטיחו את המשך ישיבתם בבית הנבחרים.
אבל הלב, הלב נצבט... הלוואי שמישהו שם למעלה... מישהו... ישיב הבנים הביתה...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: