שחRול

ואולי... קצת יותר מיום פתיחת הבלוג הזה... שאולי לא נחל הצלחה רבה אבל בהחלט סיפק אותי... העניין הוא שאתמול ובמהלך היום ריפרפתי על פוסטים מהדפים המוקדמים והאמת היא שזה מהנה ביותר לקרוא את שכתבת בזמנו... דברים משתנים, תחושות מתחלפות אך לפעמים דברים נותרים אקטואליים... לרוב, אני מאותם אלה שאינם מסוגלים לחזור ולקרוא דברים שכתבו ואם כן, אז אני מלא ביקורת ומוצא עצמי לא בטוח לגבי הדברים הכתובים אלא שכעת, כנראה שבגלל שחלף קצת זמן ממועד כתיבתם... הדברים דווקא מוצאים חן בעיניי כמות שהם. כמובן שאם הייתי מאפשר לעצמי הייתי עלול למצוא עצמי משכתב דברים שהיו רלבנטיים לפני מס' חודשים...

זהו, לאחרונה אני חסר את הזמן ומוצא עצמי די חסום... מגיע למחשב שלי רק בשעות המאוחרות של הלילה... תשוש ועייף... נרשמתי לאתר "דה מרקר קפה"... נבחן את העניים אני לא בטוח היכן אני מעדיף למקם את הבלוג שלי... טוב נראה, זה לא שמדובר באיזו מציאה גדולה...

יאללה, אני אזדחל לי למיטה ו... מחר יום חדש...

התחביב החדש שלי...

אז ככה, שחרול העיר אותי מוקדם (יחסית) ביום שבת... עברנו לסלון, צפינו בטלויזיה... פותח את המחשב ו... מסתבר שבעוד כשעה וחצי עומד להתחיל מירוץ אינדורו בדרום הארץ ואני הרי הבטחתי לחוליגן הקטן שנלך יחד לצפות במירוץ... מעניין אותו והוא בשיא ההתלהבות, מעוניין. נכנסים לפחית המיושנת ויוצאים לדרך... מגיעים לאזור ולא מוצאים שילוט... לאחר התברברות קלה מוצאים אב ובן שמפנים אותנו לכיוון הנכון ואז... אנחנו מבחינים במרחק מה בצבעים ססגוניים... דגלים, אוהלים... מממ... ממהרים למקום ובדיוק עם ההגעה שלנו יוצא לדרך סיבוב חימום... חום אימים מחוץ לרכב... נהמות/שאגות/צריחות/גירגור המנועים גורם לרגליים של שחרול לכשול מרוב התרגשות... אני מושיט לו יד ואנחנו ניגשים למקום... הרעש וההמולה מעוררים, ההתרגשות בשיאה...

אנחנו מסתובבים לנו בין הכלים, בוחנים את ביצועי האופנועים המתחממים ושחרול כבר מסמן לו מנצח... האופנוע הירוק כמובן, זה עם חליפת השטח האדומה...

האופנועים מתמקמים על גבעה קטנה שמהווה את קו הזינוק וזהו... המנועים משתתקים, דממה השקט שלפני הסערה... הצלמים שעובדים ללא הפסקה מתמקמים להם ו... זינוק רעם המנועים ממלא את האוויר... הילד רועד כולו מהתרגשות... עפר ניתז... אופנועים מתעופפים... מחזה מרהיב...

האופנועים ממשיכים לסיבוב ההתשה ואנחנו ניגשים לכיוון ה"גזלן"... קונים קרטיב וגלידה בכוס ומסתובבים לנו בין האוהלים, הטנדרים והעגלות... פוגשים כמה פרצופים מוכרים ממקומות שונים... עופר אבניר, מפגשי יום חמישי, "מנגל אצל הקנגל" ועוד. מתמקמים על עגלה והכרוז מודיע שהאופנוע הראשון אמור להגיש בעוד... 22 דקות אלא שרוכב אחד לא נלקח בחשבון.... ומהר מאוד אנו שומעים את האופנוע שלו פורץ למסלול... מתיז רגבי עפר לכל עבר... "רוכב מהיר" הם אומרים אבל התותח מראה שההגדרה "מהיר" עושה לו עוול... מחליק לתוך הסיבובים ופורץ מתוכם בהרמת גלגל... האופנוע מרחף בפראות על המסלול... אחחח... איזו חוויה...

שחרול קיבל כובע מצחיה של סוזוקי מתנה, התוודע לחלק מהרוכבים... קישקש, פיטפט... בקיצור נהנה... לצערי, בגלל שלא התארגנו מראש, נאלצנו לעזוב את המקום מוקדם יחסית.... פאקינג שלוש שעות וחצי מירוץ... רוכבים התמוטטו וקרסו, חלקם פרש ולא הצליח לסיים... חתיכת מירוץ מתיש... אבל מהסוג שעושה לך חשק לקחת את הבהמה שלך ולתקוף קצת שטח.... לחוש או יותר נכון להבין את האדרנלין שזורם באוויר להבין מהו הדבר הזה שעושה את העניין עבור רוכבי השטח האמיתיים...

אז בסופו של עניין הבהמה תרד לשטח... בפעם הבאה נגיע מאורגנים כמו שצריך לפיקניק ולשהייה ארוכה... וזה גם המקום לציין... לא ציפיתי, פשוט לא ידעתי שבארץ הקודש על הגבול הדק של החוקי/לא חוקי מתקיימת לה ליגת אנדורו רצינית, מקצועית ומושקעת שממשיכה לפרוח וללבלב... והשורה התחתונה האמיתית היא שפשוט נהנינו... נהנינו מאירגון, נהנינו מהרכיבה והרוכבים ובכלל נהנינו מבילוי יום כיף של אבא ובן...