לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

ילדי אור הירח.




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
8/2010

קטע.



בגיל חמש אבא צובט לי את הלחי חזק חזק ואומר לי, כמה מתוקה את. 
בגיל חמש עשרה הבוס שלי צובט לי בישבן חזק חזק ואומר לי, כמה את יפה, הייתי מביא בך...
בגיל עשרים וחמש אתה נותן לי אגרוף חזק חזק בדיוק בין שתי העיניים ומשאיר לי פנס כחול בעין הפנימית, ואז אתה אומר: כמה אני אוהב אותך.

***

יש לך את הקסם הזה של אנשים שיש להם הכל, שכל דבר שהם רוצים בא להם בקלות כזאת עד שלעולם לא יוכלו להעריך דבר חוץ מאת עצמם. 
אתה מהגברים האלה שנשארים ילדים גם כשגופם מתבגר, מהטיפוסים הרזים שאוכלים המון ולא משמינים, והגוף שלהם חטוב ושרירי בלי חדר כושר, ככה בטבעי. אתה עומד זקוף ולבוש בקלאסה, ועובד בעבודה שאתה אוהב. ויש לך חברה שאתה אוהב. ואותי. 
אתה מהווינרים האלה, שהשיזוף שלהם נוצץ בשמש, והחיוך שלהם לעולם לא הצטרך גשר או סתימות. אלה שבחיים לא ספגו ירידה טובה או הלכו מכות בצורה כואבת, לא בגלל שאתה חלש, סתם כי אתה לא צריך להוכיח את הגבריות שלך.
אתה מהאנשים האלה שתמיד מנצחים במשחקי קלפים, ואוהדים את הקבוצה המנצחת בכדורגל, ועוברים טסט ראשון, לפני כולם. מהטיפוסים שהמורות אוהבות למרות שהם עושים רעש ובלאגן, סתם כי ברגע שתחייך היא תזכר במשהו יפה שאבד לה, ותתרכך.
מהגברים ששכבו בדיוק בזמן הנכון, והוציאו תעודת בגרות טובה, ותמיד היו מוקפים בחברים.
ואני אפילו לא אזכיר כמה אתה טוב במיטה.
מהטיפוסים שיעשנו ולא יחטפו סרטן, ישתכרו למוות ולא יאבדו שליטה, וייצאו החוצה בגשם ולא יידבקו בדלקת ריאות. מהאלה שהמשפחה שלהם טסה לחו"ל פעם בשנה וכל שבת יוצאים לטיול במקום אחר בארץ. ויש משפחה גדולה גדולה שבאה מכל הארץ לעשות שמח באירועים משפחתיים.
ובכל זאת גדלת להיות הבן זונה הכי גדול שאני מכירה.
שטן בגוף מלאך, עם מילים כל כך יפות שלפעמים גורמות לי לבכות קצת בפנים. לבכות על שלעולם לא אהיה כמוך. לעולם לא אוכל להבין איך זה להיות מישהו כזה, אז אני נצמדת אלייך מתחת לשמיכה ואתה מחייך לי לעיניים וטורף אותי בעדינות, ביס אחרי ביס, דוחף ושורט ומלקק ומלטף ונושף לי באוזניים ואומר לי מילים שגורמות לי צמרמורת ואז אתה גומר לי על הגב, ונזרק לצידי על המיטה. אני קמה מהר ונכנסת להתקלח. אתה נכנס איתי ואני מקלחת אותך ומסבנת אותך כמו ילד קטן, ודואגת שלא ייכנס לך שמפו לעיניים, ומעסה לך טוב טוב את הראש. ומסתכלת על הגוף היפה שלך, הגוף המושלם שלך, וחושבת שהחיים כל כך לא הוגנים. 
אנחנו יוצאים לחצר עם מגבות ושומעים את השמש עולה ואת הציפורים יוצאות ליום עבודה עמוס בקן, אתה מגלגל ג'וינט ומסתכל עליי ואומר לי, איך את רגילה שמשקרים לך. 
ואני בלב חושבת שכן.
למה אנשים צריכים לשקר בכלל? אתה אומר, ואני חושבת שאתה מקסים
ושקרן. 
עוד יומיים היא חוזרת, אני אומרת, מצחיק שאתה צריך להזכיר לעצמך ביומן שאתה אוהב אותה.
אני כבר לא בטוח שאני אוהב אותה בכלל, אתה אומר.
ואותי? אני שואלת
אתה נותן לי אגרוף חזק חזק בדיוק בין שתי העיניים ומשאיר לי פנס כחול בעין הפנימית, ואז אתה אומר: כמה אני אוהב אותך.







זאת לא הייתה שקיעה, זאת הייתה זריחה.
לא היה יותר מדי. אמרת לי לצאת, אתה מחכה לי עם האוטו. נסע למקום יפה. אני לא יכולה להתעכב יותר מדי. נסע לשדה ליד הבית קברות. אתה מחנה את האוטו ליד הברושים והם אפילו לא בוערים תחת אור השמש, השמיים בהירים בהירים ואתה מנשק אותי
לא שמענו את הציפורים, שמעתי רק אותך נושף לי באוזניים, ואת העיר מתמתחת בקולניות ומפהקת פיהוק רחב רחב
ואנחנו מכאן שומעים את המנוע של העיר מסתובב פעמיים ופולט זיהום אוויר לגלקסיה
לא חשבנו לרגע שזה משב של רוח קרה.
אתה לא קוטף לי פרח, אבל אתה מוציא לי קוצים שנתקעו לי בבגד ומחייך לי קרוב קרוב לפנים
אתה מדליק את הרדיו, זה לא מישל של הביטלס, זה... bad romance.
אתה מעביר תחנה.





"אני לא רוצה שתתקשר אליי יותר" אני אומרת ומנתקת. 
אני רוצה שתתקשר המון. שתמתין שעות על הקו. שתשמע פתאום תפוס ותבין שאני בוחרת לא לענות. שתסבול את הכאב של לרצות להגיד מילה, שהיא תעמוד ממש על קצה הלשון-אבל בלי יכולת להפריח אותה אל הלב שלי דרך האוזן.
ואני לא אענה. 
כי אתה יודע, נמאס לי להיות הבחורה הזאת. נמאס לי להיות הבחורה שאתה מתקשר אליה בארבע וארבע דקות ואומר לה, היי מאמי, איפה את? 
איפה אני כבר יכולה להיות?
אני כבר לא רוצה להיות הבחורה שמחכה שתחזור מהעבודה בחמש בבוקר ותבוא לאסוף אותה מהבית בגניבה, בפיאט פונטו מודל 89 הלבנה שלך, שהמנוע כמעט נכבה כשמעבירים לראשון ברמזורים,
ואני כבר לא רוצה לנסוע איתך לקצה העולם ולראות את הזריחה מהמושב האחורי של האוטו, לא רוצה להביט בשמש עולה מעבר לכתף שלך כשאתה גומר בתוכי, מקיא בתוכי את כל היום הארוך שעבר עלייך ומחייך לי לתוך העיניים בלי להגיד כלום.
אני לא רוצה לשתוק כשהיא מתקשרת מחו"ל ואתה אוהב אותה דרך הטלפון ומנשק לי את הצוואר תוך כדי.
ואני כבר לא...
רגע, יש לי שיחה.
"הלו? כן מאמי? אתה בא? טוב אני מתארגנת. עשר דקות".
נכתב על ידי , 25/8/2010 01:15  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט


Avatarכינוי: 

מין: נקבה

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , משוגעים , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאישה קטנה, אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אישה קטנה, ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)