מעניין אותי כמה אנשים באמת עוצרים לרגע בחיים שלהם כדי לחשוב.
לחשוב אמיתי, עמוק. להבין מה הוא עושה ולמה.
כשחושבים על זה, לא נראה לי שנמצא הרבה כאלה. אדם שבאמת עוצר לרגע את כל הטירוף של השגרה שלו בשביל להבין מה המשמעות שלו בחיים.
.לא מזמן חברה טובה שלי עזבה (שוב) לחו"ל. היא לומדת בנורווגיה, עם שלל יצורים תרבותיים בני גילה שבאו מכל קצוות העולם. הלמידה באותו קולג' נורווגי נתנה לה פרסםקטיבה שונה על מהלך החיים.
למשל אני, לא היה רגע קט בחיי שתיארתי לעצמי את האופציה של סרבנות. בשבילי המסלול קבוע- ביצפר, צבא, טיול, פסיכומטרי וכן האלה וכן האלה. אבל היא קיבלה הזדמנות לדברים שונים ולמסלול שונה לגמרי, ואיתה יצא לנו לחשוב.
היא לא יודעת אם היא מסוגלת לסרב, אם היא מסוגלת לא לחזור לארץ בסיום הלימודים אלה ישר לטוס לחול ולהפוך לעריקה. לטענתה, היא תחזור ותשרת למרות השמאל ולמרות האידיולוגיה הלא ברורה שלה. אבל העצירה הזאת העירה אותי במובן מסויים.
האם אני באמת מסכימה עם צה"ל ועם המהות שלו? האם חשבתי על האופציה השניה, לסרב?
לא, אני לא חשבתי עד עתה. אבל עכשיו, אחרי מומנט קטן אחד שבו הרהרתי עם עצמי מה באמת דעתי על גיוס לצבא, אני יודעת שאני אתגייס בלב שלם גם אם אני לא תמיד מסכימה עם המהלכים הצבאיים של מדינתנו.
למרות שזה נשמע מיותר או מטומטם במובן מסויים, ההרהור הזה נתן לי המון, גם אם את התשובה לספקות שלי ידעתי מההתחלה.
כדי לעצור כדי לחשוב על החיים שלנו, הרי בשביל זה נוצרנו בעל חיים נבון יותר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
