היום אני מקבל צלצול ממנהל החטיבה,
חשבתי שעשיתי משהו לא בסדר,
נתתי לאמא את הטלפון והלכתי לחדר לנגן ,
אמא קראה לי,
המנהל דיבר איתי,נדהמתי ,התרגשתי הרגשתי שהזמן נעצר,חיכיתי לרגע הזה,
זה לא משהו גדול,אבל זה ההופעה הראשונה שלי מול קהל גדול,
המנהל ביקש ממני להופיע בטקס סיום של כיתה ט'.
אמרתי לאמא שעם הגיטרה שלי ,
עדיף לי לא להופיע.
משום מקום הגיע אבא,עם גיבסון מדהימה וחדשה ביד.
חיבקתי אותו הרגשתי שסוף סוף אני מצאתי מטרה,שאני קשור לעולם הזה.
התחלתי להתאמן בטירוף ,כנראה שחבר שלי,יתחיל עם קטע באס ,
ואז יוצאת אש ואני נכנס ומתחילים לנגן ביחד
By The Way,
חבר שלי ישיר.
ההופעה הראשונה שלנו תקרה בסוף השנה.
אני ממש מתרגש!
אנחנו מתאמנים בלי סוף ,אמרו שיכול להיות שבסוף אני שובר את הגיטרה או שורף אותה והם מביאים לי חדשה.
אני לא מאמין ,כשסיפרתי את זה ל"להקה שלי"כמעט התעלפתי והתחלנו בחזרות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
