אוף אני משתגעת  אני רוצה להרגיש בבית

אני חולה על המבנה שאני גרה בו

הוא מדהים!!

הוא הטירה שלי ולבד בו אני מרגישה הכי בטוחה שיש אני מרגישה שזה המקום שלי כל אבן שמונחת בו היא מושלמת לי כל קיר שומר עלי לא משנה כמה חודרים מים לתוכו כל מנורה יש בה את התאורה שאני צריכה המטבח מושלם בשבלי והחדר שלי במקום שלי החצר שלו גדולה קדמית צדדית אחורית המקום עם הבמה שלי, החדר הסודי שלמטה, השרותים שבול מול המדרגות אני ממש רוצה לגור בו גם כשאהיה גדולה.. כמובן לצאת מתישו מהבית אבל לחזור אליו ולגדל את הילדים שלי בו.. או יותר טוב אם הייתי יכולה להעביר אותו למקום אחר כי פה יש אנשים חרא!

מצד שני אני ממש מתגעגעת לבית הישן שלי ששם הרגשתי בית! הרגשתי משפחה היו כולם! חברים שני אחים שני הורים וכלב מושלם ואני אפישו בתוך כל זה. בדוגרי אני יודעת שגם בבית החדש היו לי ימים שהרגשתי משפחה במיוחד כשכל המישפוחה באו לבקר כי בית כזה גדול מלא בכולם כמו מסיבת פיג'מות ענקית!!

ולא יודעת איכשו השנים עשו את שלהם וכאילו לקחו איתם את התחושה, הכלב המושלם בשבלי הלך עם הזמן התעלומה והגיל (ורשעות אנושית), האח יצא עם הצבא ולפעמים בא, אחותי מטיילת לה בחו"ל לשלושה חודשים וגם כשהיא הייתה בארץ היא הייתה הרבה פה אבל גם אצל חבר שלה... והאבא? טוב הוא אפעם לא ממש היה מהתמונה המושלמת של תחושת המשפחה שלי.

טוב זה שקר..

אבל הזמן עשה את שלו והפך את זה לאמת

בכל מקרה האבא יצא, הזמן, הגרושים, המגעילות שלי, ואני מניחה שעוד סיבות אבל אלו החשובות

אני חושבת שלאמא שלי יש חבר, אבל אני לא רוצה לפגוש אותו ממש.

גם את החברה של אבא שלי אני לא רוצה.. היא לא מענינת אותי וגם הוא לא ממש.. כשיהיה משו מענין (ולא מענין כמו שהאבא שלי השתכר והקיא ואז חברו הטוב והאדיוט בא הרעיש, ליכלך, ואז האשים את אחותי, אדיוט דפוק אמן אני לא אראה אותו לעולם בחיי!)

קיצר אני בספק אם אצלו בבית אני ארגיש בית... לרוע מזלי החוק אומר שמתישו אני צריכה לבוא לשם מזל שהמסמכים עוד לא סופיים אז אין זמנים קבועים שאנחנו ניפגשים שלא לדבר על זה שאני ניפגשת איתו ממש ובכלל לא לדבר על זה שאני אשן אצלו! הוא הציע לי שאם הוא יעבור לקריות אולי אני אבוא יותר אבל אולי רק אם זה יחסוך לי דרך חזור לנופית ואם אני חוזרת ממש מאוחר שאני אפילו לא אראה אותו בעע.

טוב ולחזור לענין המקורי של הפוסט!

אני מתה להרגיש שם בית.. היום התנחלתי אצל חברה שלי ולא משנה העובדה שהם כולם ישבו לאכול יחד, לא משנה זה שכולם היו בבית, לא משנה העובדה שהרגשתי שהמקרר שלהם מלא וכאילו נתן לי תחושה אחרת, כל זה לא משנה או קשור לזה שחסרה לי תחושה של בית... או שכן?

אני רוצה להרגיש בית!

אני רוצה להרגיש משפחה

אני רוצה להרגיש שהמקרר שלי מלא

אני עושה את הקניות ככה שהמקרר מלא בכל מה שצריך, עדיף מזה שדברים יתקלקלו לנו במקרר...

ואני בספק אם זה שאבא שלי היה פה הייתי מרגישה בית.. אבל אם הוא ואמא שלי היו עדיין אוהבים ונשואים אולי..

אני לא אומרת שאני מסתירה משו אני לא מאמינה שהייתי רוצה שהוא ימשיך להיות כאן כאילו הכל בסדר אבל אני מאמינה שהייתי רוצה שיהיה אחרת... אני לא מתכוונת לבכות על זה לא דימעה אחת.. אני רוצה להיות ילדה חזקה אבל אני גם רוצה להרגיש אהבה אני רוצה להרגיש שאוהבים אותי, ואני אחרים אני רוצה שוב את התחושה של משפחה שנעלמה לי כמו אבק. יש לי דמעות בעניים אבל זובי שאני אבכה..

אני רק מקווה שזה לא יהפוך אותי לאבן אני לא רוצה להיות אבן!

אבל אני רוצה להיות חזקה.. אני כל כך לא רוצה לגמור כמו אבא שלי בחיים לא!

מענין למה בכתב אני מצליחה לכתוב את מה שאני רוצה להגיד במילים למה אני עוצרת את עצמי. אני יודעת שבפיפס על העולם על הרגליים בשבלי.. אז למה?!

חח כנירא שבגלל זה.

אוף אני רוצה להרגיש טוב אני רוצה להרגיש שלמה

אני רוצה לחסוף את עצמי בפני אוהבי למה אני לא יכולה

אני לא אבן נכון?

רק שאני לא אשקע.. מרוב פחד להיות אבן על הדימוים שעולים לי בראש קשורים באבן..

לשקוע כמו מים שמחלחלים בין אבנים בין חצץ ולהישאר בקרקעים או פשוט להעלם.. אפילו לא קשור ללשקוע וזה עדיין מה שעולה לי בראש.

אולי זה באמת דיי מה שמפחיד אותי

להעלם, להיתפוגג, ללכת עם הרוח כמובן שלא מעשית.. שמי שאני אמורה להיות או עכשיו תעלם, או תשתנה להיות כזו חסרת רגשות.. זה מפחיד אותי כל כך שזה גורם לי לראות זאת בכל מקום..

מצחיק איך הפוסט התחיל מזה שפשוט רציתי לכתוב כמה אני מתגעגעת לתחושה של בית וניגמר בזה שהתחלתי לנתח את עצמי ולהגיד דברים שהדחקתי ולא רציתי אפילו לשמוע את עצמי אומרת כדי לא לדעת שזה אמיתי ונכון אני תמיד מפחדת להיות הממוצעת הזו

החברה הממוצעת

או הילדה שההורים שלה מתרגשים הממוצעת

שזה באמת פוגע בה ומפריע לה.. אני לא יודעת אם זה באמת מפריע לי

בולשיט זה מפריע לי ומשגע אותי. זה כואב לי ואני מנסה להיות חזקה

אני לא יודעת אם עכשיו אני אצליח להיתמודד ליראות את ההורים שלי עם אחרים.. אחרים בבית שלי

אחרים

אני לא חושבת שאני מוכנה

איזה פחד

אני צריכה להיתאפס אני צריכה לא יודעת מה אבל כשאני אגלה אותו אני אממ

אני צריכה אותו קיצר

פייס אווט מאן

live long, love strong, and the butrfly fly awhy wthe the seshns