החיים ע"פ אדוי

היום כמובן היה היום הראשון ללימודים. את המושג כיתה י"א עוד לא ממש הפנמתי. גדול מדי,בוגר מדי בשביל ילדה כמוני.

כן,ילדה. ככה אני עדיין רואה את עצמי. וזה לא מפריע לי בכלל,להיפך- אני נהנת מזה.

אז את היום הראשון התחלתי קצת שונה מרוב התלמידים,התחלתי אותו בשעה 6 וחצי בבוקר. התארגנתי לאימון בוקר בביה"ס וקצת התבאסתי לי שככה אני מתחילה. עם אימון ב7 בבוקר. אבל בקטנה,דפקתי לי אחלה מקלחת ויצאתי לאוויר.

כן,גם אני "שמעתי" את הטקס של רונן והשתעממתי קליל. האמת שכל מה שעבר לי בראש היום זה אוכל ולישון,אוכל ולישון. ממש כמו התינוקות, אוכלים,ישנים ומחרבנים. (את האחרון עוד לא עשיתי =] ). נכנסנו לשיחה עם המורה והיה נחמד על גבול החופר ושמחתי לגלות שיש לי חלון בגודל העולם (כולה שעה וחצי..) שעה שנייה. בכל אופן,הייתי רעבה ושחכתי שהקיוסק נעלם,אז רציתי לאכול בקניון.

אספתי עוד שתיים מחברותיי שגם להן היה חלון ורצינו לקניון. עכשיו רצון זה דבר באמת נחמד,אבל כאן הגיע גם הפיגור הקל שלי...

ידעתי שהשומר לא ייתן לנו לצאת,אז הלכנו מאחורה איפה שהמחששה והתחלנו לטפס. אני הייתי הראשונה,הבאתי כיסא,הצמדתי לשער והתחלתי לטפס החוצה. קצת קשה,קצת גבוה וחצי גוף שלי כבר בחוץ. פתאום משום מקום הגיחה לה מורה מאחוריי והתחילה לצעוק לכל עבר, המורה העירה את השומר שלא הכי שם לב אליי לפני כן וכך התחילה מהומה קטנה. המורה צעקה על חברה שלי יותר ממני וזה לא הפריע לי להתחפף מהמקום ולנסות לצאת בדרך אחרת. השומר מאוחר יותר תפס אותי מאחור וצעק עליי שבגלל שזה היום הראשון הוא לא יעשה לי כלום ושיעלים עין מהמקרה הקטן. בסופו של דבר הלכנו לחנייה של המורים וחיכינו שמורה תצא והשער האוטומטי ייפתח. הוא נפתח ועפנו לקניון.

נשארנו שתיים,החברה שהמורה צעקה עלייה נעלמה לה,או יותר נכון-אנחנו לה.(סורי טל...) אחרי שדפקנו ארוחה וחזרנו לביה"ס חברה שלי שאלה אותי מי המורה שלי לאנגלית,אמרתי לה שאני לא יודעת. בדקתי וגיליתי שקוראים לה גינה. צחקתי לי,מה זה השם הזה!?

היי,אני חצר. וזאתי חצר אחורית.פחחח. בכל אופן החברה שלי צוחקת וצוחקת ואני לא מבינה למה. ואז היא אמרה לי "זוכרת את המורה המשוגעת שרדפה אחרייך כשניסית לברוח? ", "מה איתה?" שאלתי. "קוראים לה גינה". היא מחזירה ואני מקבלת חררה...

צבעים בגוף מתחלפים לי מהר ואני לא מאמינה שזה קורה לייייייי!

לסיכום היום הראשון-חרא.

אל תבואו ליום הראשון אף פעםםם,הוא תמיד מבאס.