אני ממש לא אוהבת שקרנים.

אני שונאת צביעות.

לא מעכלת שקרנים צבועים.

עוד יותר מעצבנים האנשים שטוענים שחוסר טאקט זה כשאומרים את האמת בפרצוף המכוער שלהם.

מעצבנים אותם אנשים שדוחפים את האף למקום שבו ממש רוצים לרסק להם אותו.

מעצבנים אותם מטומטמים שמסרבים לראות מה לא בסדר בהם, ומחפשים את החסרונות והחרא של האחרים.

מעצבנים אותם кАзлы שלא מצליחים לחיות כמו בני אדם נורמלים את החיים שלהם.

מעצבנים האלה שמפנים את הגב, גם כשלא קורה שום דבר קריטי.

מעצבנים אלה שממציאים לעצמם בועה חדשה לגמרי לחיות בה, מסרבים לצאת ממנה, ובטוחים בזה שאף אחד לא שם לב לטימטום.

מעצבנים אלה שבטוחים בזה שכולם צריכים לתאם את עצמם לקצב החיים שלהם, כי הם ורק הם הכי חשובים נכון לרגע זה ול100 השנים הבאות בערך.

יש לי הרבה מה להגיד, והרבה לא להיות לא מרוצה. אבל אני שונאת להיות לא מרוצה, ובכלל אני צריכה ללכת לישון כי מחר אני בבסיס עד הלילה, אז אני אלך לישון.

הכל מצוין.