מת מפצעיו הילד שנפגע בראשו מטיסן
הילד, תושב היישוב שיל"ת הסמוך למודיעין, נפצע ביום ו' האחרון באורח קשה, כשטיסן פגע בראשו במנחת הטיסנים של רעות
מת מפצעיו הילד בן ה-12 שנפצע קשה בסוף השבוע שעבר מפגיעת טיסן בראשו. הילד, תושב שיל"ת, נפצע בראשו מטיסן שיצא משליטה, במנחת הטיסנים ברעות. הילד הגיע ביום ו' האחרון עם אביו למנחת הטיסנים על-מנת לצפות בחבריו מטיסים טיסנים. מסיבה לא ברורה, אבדה השליטה באחד הטיסנים, והוא פגע בראשו של הילד, שהובהל לבית החולים שיבא בתל השומר. מאז, היה הילד מאושפז במחלקת טיפול נמרץ ילדים בשיבא, בשל פגיעות ראש חמורות שגרמו לנזק מוחי וקריסת מערכות. הילד נותח בראשו, אך מאמצי הרופאים להצילו נכשלו, כאמור, והבוקר הוא נפטר מפצעיו.
4 שנים עברו. פעם ראשונה שאני קורא על זה כתבה. פעם ראשונה שאני כותב על זה. פעם ראשונה שאני מדבר על זה לא עם חברים משותפים/ מספר על המקרה. אף שנה חוץ מהשנה הראשונה לא הגבתי כל כך מוזר.
כל השבוע הזה, היה כל כך מגעיל. בלי סיבה שנראית לעין, לא מעשה של מישהו, לא בעיה כלשהי..
פשוט חוסר אנרגיה, חוסר חברותיות, חוסר מוטיבציה, חוסר רצון, חוסר שקט, חוסר החלטיות פשוט חוסר.
ככה היה השבוע הזה.
אתמול נסעתי עם איתי לישפרו, ופתאום נזכרתי ביום הזה. אבל לא נזכרתי כמו תמיד, לא נזכרתי בסצנות של היום הזה(שאגב אני זוכר ממש ממש את כל היום מה היה לפני ומה היה אחרי), אלא בהרגשה. הרגשה של כאב פנימי, של פיצוץ.
אני לא יודע כמה הדברים שכתבתי זורמים אבל אני יושב כבר 20 דקות על זה...כל כך קשה לי. כל כמה מילים או משפט, יש בי צמרמורת ואני חייב לתפוס את הראש ולהירגע.
אני אשקר אם אומר שהוקל לי אחרי שכתבתי, אבל זה עזר לי מאוד להבין את המצב שלי, שאני בטוח שמה שנאמר הן סיבותיו.
נסיים עם חיוך 
בשתי תמונות מהיומולדת שלי, שנה וארבעה חודשים לפני:
לידי עם חולצה כחולה. 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
