אני פשוט פחדנית
יש בי כל כך הרבה פחד
אני לא יודעת להתמודד איתו
זה מצחיק, אבל אני לפעמים מאמינה
שאם אני פיזית אברח הפחד ישאר מאחור
ולא יפריע לי יותר לראות את הדרך
זה ממש לא ככה
הוא רק גדל
והוא איתי מלווה יד ביד
לכל מקום שאני הולכת
הוא נשאר כמו צל קרוב
אז מתהפכת לי הבטן
ואני עושה שטויות
עושה טעויות
מנסה לתקן
אבל איכשהו הכל נשאר עקום
פוחדת להכאיב לו
פוחדת להשאר ולא לקום
בא לי רק לברוח
כאילו שבמקום אחר יותר בטוח
כאילו שם לא כאב
כאילו שם אני לא ארגיש את הלב
אבל זה לא נכון
כואב לי בבטן
שורף לי החזה
בא לי לבכות וצרוח
אני לא רוצה להרגיש את זה
אבל מה ארגיש אם לא את הלב?
את המוח? שנודד ונודד
מחשבות דביליות חסרות הגיון
ממתי התחלתי להיות כל כך אטומה
לא שומעת כלום רק את הצרה הבאה
אני מכורה לבעיות?
צריכה שיהיה מעניין?
מה בסך הכל בקשתי?
איזה עוגן שאוכל עליו קצת להשען?
למה כל כך כואב לי
ברחתי וחזרתי
ואני עדיין לא בטוחה
לא רוצה לאבד את זה
בטח לא בגללך
אז קצת שונה עכשיו
ויש דברים אחרים שאליהם צריך להתרגל
השאלה אם זה נכון
או שזה רק משהו לעצור את הכאב
אני חושבת שהשתגעתי
אולי כולם משוגעים?
זה לא מנחם אותי במשהו
הסרטים רק אצלי בראש?
אני לא יכולה להפסיק
נקרא לי מחשבות אינטואיטיביות
כמו הכתיבה הזאת
נראה לי
כבר הפסקתי לחרוז
עכשיו סתם בא לי להוציא
חבל שאין דרך להקיא מילים שתקועות עמוק בסרעפת
כואב לי לדעת שאולי פגעתי בו
אני מקווה שהוא יבין
השתנתי כל כך
אני לא יודעת מי אני יותר
כואב לי בבטן
כל כך פאקינג כואב
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Captain Sparrow