Melrose Place

בתקופה האחרונה אני פחות מידי צינית ונפגעת מהר. משהו שברירי כזה שאף פעם לא זהיתי שקיים אצלי למרות שתמיד אחרים ראו את זה אצלי. אני אפילו מתרגשת מחתונות (שזה הכי לא אני) וזה קצת מכעיס אותי מבחינת "היי, לאן הידרדרת??"  מטריד אותי לדעת לאן האני הקודמת שלי נעלמה ואיך בכל זאת גדלה בי האדישות והרצון לחשש או לדבר על כך עם כולם ואיך בכלל כל הקטע הזה משתלב עם האדישות התמידית שהייתה בי. ובכלל, זה רע? אולי סתם הורדתי מעצמי חומות שבכאילו הגנו עליי. אבל מה שבטוח אני הכי לא אוהבת את מה שנהיה ממני. נקבה נקבתית מנוקבת או משהו כזה.

Let us be free