אני כ''כ עצבנית. כ''כ.
אין לי כוח להוציא את הכוחות האלו אפילו, ומה שהכי משגע אותי זה איך הוא לעזאזל מעיז!?
דמאט!
כיאלו מה?! אני באה כל הזמן, ולא באתי פעם אחת כי מה, רציתי להיות עם אח שלי?! אני לא מבינה!
לא כל יום אח שלי בא מהצבא, לא הוא לא ג'ובניק! וחושב לי להיות איתו!
אני מתעבנת שזה קורה!
לא שלא אכפת לי! אבל זה כבר מתחיל להימאס.
כי אני מוותרת כל כך הרבה בשביל צופי ים.
וייתרתי על ארוחות משפחתיות, על ימיי הולדת, וגם בילוי עם אח שלי! דיי נמאס!
אני לא יכולה להרשות לעצמי יותר. זה כבר יותר מידי ואני אוהבת את המשפחה שלי.
"אז יכולת להיות איתו שעתיים"
אני באמת מצטערת שאין לך קשר טוב כל כך כמו שלי יש עם אח שלי.
לא רוצה להיות איתו שעתיים! רוצה לנצל את כל הזמן שהוא בבית! מה נראה לו?! שאני מה?! יכולה להחזיר את הזמן אחורה?! לא!
יאוו... ואז שנפ עושה לי "ובצדק!"
מה בצדק מה?!
הוא לא בא לעבוד כל הימים שאני הייתי.
קרעתי גם את התחת שלי על הסירה.
זה לא שבאתי ואכלתי פיצה וזהו! אני כן עבדתי וכן השקעתי! וזה מעצבן אותי!
אני יודעת שיש אנשים שתמיד נדפקים מזה. אבל מה אני יכולה לעשות?! נמאס לכם להידפק?! אז אל תעשו!
ואם אז הוא יצעק עליכם, יופי! שימשיך לצעוק עד מחר!
אני לא הולכת לבזבז אף לא רגע עם אח שלי.
כי בגלל זה, בגלל זה הוא נדפק שיש לו כזה קשר עם האחיות שלו.
כי אני יודעת לוותר על צופי ים בשבילו, כי זה חשוב לי.
זה הסדר עדיפויות שלי.
ואני לא הולכת לשנות אותו, גם אם שנה הבאה זה יצטרך להיות ככה.
כמה שאני אוהבת את הבנאדם הזה, ומעריכה אותו.
אבל להיות "שעתיים" איתו מתוך השבוע שאני לא רואה אותו, לא מספיק לי.
רונית, שמאוד עצבנית.
(לא היה לי עם מי לדבר...וזה הדבר היחיד שהיה)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
